למה החלטתי להיות מנצח…

קונצרט הבוקר בערד בפני תלמידי התיכון בעיר (במסגרת סל תרבות), שסיים את הפרוייקט האינטנסיבי שלנו, היה אחד הקונצרטים החשובים והמספקים שביצענו. התלמידים התעניינו, שאלו שאלות יפות, הם הביעו סקרנות והקשיבו לנגינת היצירה "מזכרת מפירנצה" של צ'ייקובסקי במלואה ברצף (למעלה מחצי שעה). חוויות מהמפגש והקונצרט

IMG_9042

צילום: יוסי זמיר (באדיבות סל תרבות ארצי)

 

"מה זה התנועות האלה שאתה עושה?" זו היתה השאלה הראשונה של אחד התלמידים מהקהל עם סיום הנגינה בקונצרט. "אלו הן תנועות הניצוח המקובלות," עניתי מהבמה, "כאשר כל פעמה במוסיקה מסומנת על-ידי תנועה." ואז הדגמתי בפני הקהל באמצעות התזמורת את המשמעות של התנועות של המנצח – ביצענו ארבע תיבות מהפרק השני של היצירה של צ'ייקובסקי פעמיים, כאשר בכל פעם ניצחתי אחרת – בטמפו שונה ובדינמיקה שונה. ניתן היה לשמוע בבירור את ההבדל בנגינה של התזמורת בין שתי הפעמים, ובכך למעשה קיבל התלמיד תשובה ברורה לשאלתו. חלק השאלות והתשובות בקונצרט, היה החלק המסיים (ואחד המרתקים בקונצרט), והוא נעשה לאחר הנגינה של כל היצירה של צ'ייקובסקי במלואה. עבורנו, זה לא היה סתם קונצרט. לא רק ביצענו מוסיקה בפני קהל אלא גם חינכנו קהל צעיר, שעבור רובו זו היתה הפעם הראשונה שהוא נוכח בקונצרט. עוד לפני ביצוע היצירה, הדגמנו כמה מוטיבים ומנגינות מיתוך ארבעת פרקי היצירה, על מנת להכין את התלמידים לביצוע המלא. גם בחלק הזה היה קשב יפה והתעניינות של התלמידים.

IMG_9217

צילום: יוסי זמיר (באדיבות סל תרבות ארצי)

 

לאחר הביצוע של היצירה, כאמור, התלמידים החלו לשאול שאלות רבות ומעניינות. "למה הנגנים יושבים על הבמה בצורה ובסדר הזה של הכלים, והאם הכרחי שהם ישבו דווקא כך?" שאלה תלמידה צעירה. "ראשית," פתחתי את תשובתי, "כל הנגנים שמנגנים את אותו התפקיד ובאותה הקבוצה צריכים לשבת ביחד, על מנת לשמוע היטב אחד את השני ולנגן ביחד. מעבר לכך," המשכתי, "יש היגיון גם בסדר שהקבוצות יושבות על הבמה. כאן, למשל, הכלים יושבים לפי גובה הצלילים." ואז ביקשתי מהכנר הראשי שלנו לנגן את הצלילים הגבוהים בכינור, אח"כ מנגן הויולה להשמיע את צלילי הויולה במנעד האמצעי, המשכתי עם הדגמה בצ'לו ולסיום בצלילים הנמוכים של הקונטרבס. וכך ניתן היה לשמוע כיצד הכלים בתזמורת מסודרים לפי גובה הצליל – מהגבוה ביותר לנמוך ביותר. "למה אין כלי נשיפה בתזמורת?" שאל אחד התלמידים. "בתזמורת סימפונית," השבתי, "יש ארבע משפחות כלים – כלי קשת, כלי נשיפה מעץ, כלי נשיפה ממתכת וכלי הקשה. בתזמורת קאמרית, לעומת זאת, לא תמיד כל קבוצות הכלים משתתפות, תלוי ביצירה ובדרישות המלחין. בכל תזמורת, קבוצת כלי הקשת היא הקבוצה הגדולה ביותר, מכיוון שכל תפקיד בה מנוגן ע"י קבוצת נגנים (בניגוד לכלי הנשיפה, שם כל תפקיד מנוגן ע"י נגן אחד), וישנן לא מעט יצירות שנכתבו לתזמורת של כלי קשת בלבד, כמו היצירה שהבאנו לכם היום – מזכרת מפירנצה של צ'ייקובסקי."

IMG_9206

צילום: יוסי זמיר (באדיבות סל תרבות ארצי)

 

"למה החלטת להיות מנצח?" התקיל אותי אחד התלמידים. "ניצוח זה תחום שבשביל לעסוק בו צריך הרבה שנים של הכנה. צריך לדעת מוסיקה, צריך לדעת תוים, צריך שמיעה טובה, וצריך להכיר הרבה יצירות וסגנונות. אני עוסק במוסיקה מגיל מאוד צעיר, ובמשך הרבה שנים ניגנתי בכינור. בשלב מסויים החלטתי שאני רוצה להיות מוסיקאי מקצועי, בגלל האהבה שלי לתחום, ואחרי שלמדתי ניצוח הבנתי שהדרך הטובה ביותר לבטא את עצמי כמוסיקאי היא בניצוח ולא בנגינה. הקמתי את התזמורת הנפלאה הזאת, סולני תל-אביב, ומא אני מנצח." השאלות נמשכו, והתלמידים הסקרנים יכלו להישאר איתנו עוד זמן ממושך, אם לא הייתי נאלץ לסיים בשלב מסויים את המפגש המרתק והמרגש.

IMG_9014

צילום: יוסי זמיר (באדיבות סל תרבות ארצי)

 

חשוב מאוד לציין כמובן את מפגשי ההכנה שקדמו לקונצרט, לפני מספר שבועות, ובמהלכם עברנו כמה מנגני האנסמבל ואני בכל הכיתות שבפניהן הופענו, כיתה כיתה, והכנו אותם לקונצרט. למפגשים האלה היתה חשיבות גדולה, כי הם עוררו את הסקרנות ויצרו ציפייה אצל התלמידים לקראת הקונצרט.

הקונצרט בערד סיים פרוייקט מאוד אינטנסיבי וארוך, שבמהלכו ניגנו שבעה קונצרטים עם תכניות שונות ברחבי הארץ. בפוסט הבא אביא תגובות נבחרות מתוך התגובות הרבות שהגיעו (ועדיין מגיעות) אלינו בעקבות הקונצרטים.

 

קריאות בוז לצד תגובות נלהבות

שלושת הקונצרטים למנויים – בחיפה, ת"א וכפר שמריהו – הסתיימו שלשום. ההפתעה כבשה את לבותיהם של המאזינים, יצירתו של עמית גילוץ עוררה תגובות חזקות לשני הכיוונים (שבחים והתלהבות לצד קריאות בוז), עינב ירדן ניגנה נהדר, והאנסמבל השתפר מקונצרט לקונצרט. המשכנו אתמול בזכרון יעקב בקונצרט שבו פרט לשתי היצירות של צ'ייקובסקי ניגנו גם שתי יצירות של גריג, וזכינו לאפקטים בלתי צפויים של אור וחושך בזמן הנגינה. בין לבין, אתמול בבוקר עוד נפגשנו לחזרה על החומר של הקונצרט בירושלים שיתקיים הערב. ובכל קונצרט אנחנו מנגנים את "מזכרת מפירנצה" של צ'ייקובסקי. אתמול זו היתה הפעם החמישית, נשארו עוד פעמיים.

2012-12-23 22.41.01

האנסמבל בקונרט בתל-אביב שלשום בערב

אין ספק שהתכנית שביצענו בשלושת הקונצרטים למנויים היתה קשה ותובענית, וגם מאוד יוצאת דופן, מגוונת, ומעניינת לקהל. היצירה של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" – שבה נגני האנסמבל שמו מקלות כביסה ופינצטות על כלי הנגינה שלהם והשתמשו בעפרונות ובמפרטים – עוררה תגובות מאוד חזקות ולא השאירה את הקהל אדיש. שלשום בקונצרט בכפר-שמריהו, לאחר ביצוע היצירה, נשמעו בזמן מחיאות הכפיים גם קריאות בוז מהקהל. היו גם תגובות משבחות ליצירה. אין ספק, זו יצירה טובה מאוד, אך כתובה בשפה שונה, שאינה מוכרת למרבית חובבי המוסיקה ובאי הקונצרטים. ההפתעה שהבאנו – הכנרת בת ה11 מאשה מרשון שניגנה את "הרהורים" של מסנה – גרמה לכל הקהל להתאהב בה. היא כובשת, היא מנגנת עם ביטחון, צליל נפלא, מוסיקליות ותקשורת נהדרת עם התזמורת ואיתי. כישרון מולד, מתנת אל. בקרוב נעלה את הקטע ליוטיוב, כך שגם מי שהחמיץ יוכל לראות. היצירה של הינדמית "ארבעה טמפרמנטים" לפסנתר ותזמורת היא יצירה נפלאה. מוסיקה רומנטית, עשירה, מלודית, שיש בה הכל – הבעה, וירטואוזיות, שירתיות, ריקודיות, וכמובן טמפרמנטים שונים. עינב ירדן ניגנה אותה נפלא, לתזמורת זו היתה עבודה קשה מאוד: יצירה תובענית עם הרבה פסז'ים מהירים וקשים לנגינה. בגלל הקושי של התכנית הגענו לקונצרט הראשון, בחיפה, לא מוכנים מספיק עם הינדמית. בראשון בערב בתל אביב, אחרי חזרה נוספת לפני הקונצרט, האנסמבל כבר ניגן הרבה יותר טוב, וביום שני בכפר שמריהו האנסמבל ביצע את היצירה הכי טוב. בכל אחד מהקונצרטים האלה גם ביצענו את שתי היצירות של צ'ייקובסקי – אנדנטה קנטבילה בפתיחה ומזכרת מפירנצה לסיום. זכינו לתשואות נלהבות על הקונצרטים האלה, ותגובות מצויינות רבות הגיעו אלינו בכתב. את חלקן אפרסם בפוסט הבא. אתמול בזכרון יעקב ניגנו בנוסף לשתי היצירות של צ'ייקובסקי גם שתי מלודיות אלגיות וסויטת הולברג של גריג. את היצירות של גריג הכנו בחזרה אחת קצרה ממש לפני הקונצרט. סה"כ היה קונצרט מאוד יפה ומלהיב, כאשר במהלכו זכינו לשינויים לא צפויים בתאורה על הבמה, גם בזמן הנגינה. בפרק השלישי של מזכרת מפירנצה, ממש לפני אחד הקטעים היותר קשים, הבמה הוחשכה והנגנים ניגנו עד סוף הפרק בחושך, תוך כדי שהם צוחקים ומשועשעים מההתרחשות. זה לא פגע באיכות הנגינה! הערב אנחנו מופיעים בירושלים ומחר בבוקר בערד. עדכונים בקרוב

מה עשיתי אצל טריני וסוזנה?

סרטון קצר מהחזרה הראשונה על יצירתו של עמית גילוץ, עם מקלות הכביסה, הפינצטות והעפרונות; על הקונצרט הראשון שלנו, אתמול בעפולה, שכלל גם מתן במה לסולנים מקומיים צעירים שהרשימו וריגשו את הקהל; ומחר מתחילים הקונצרטים למנויים, קצת על ימי החזרות האחרונים; וגם: מה עשיתי בשבוע שעבר בתכנית "טריני וסוזנה" בערוץ 10?

שלושת ימי החזרות האחרונים שלנו (שלישי, רביעי וחמישי) היו, בשלוש מילים, מרוץ נגד הזמן. זו ללא ספק אחת התכניות הקשות ביותר שניגנו, כי יש בה שתי יצירות קשות ביותר שכל אחת מהן נמשכת כחצי שעה. היצירה "מזכרת מפרנצה" של צ'ייקובסקי כוללת פסז'ים מהירים לכל אחת משבע הסקציות המשתתפות (שתי סקציות כינור, שתי סקציות ויולה, שתי סקציות צ'לו וסקציית קונטרבס) וכן צלילים גבוהים מאוד בכל סקציה, זאת בנוסף לקשיים של בלאנס (המרקם מאוד עמוס וצריך לשמוע את החומר החשוב בתוך העומס הזה), אינטונציה בין הקבוצות (לפעמים שלוש קבוצות שונות מנגנות אותו דבר בשלוש אוקטבות שונות) וקשיים של קצב ואנסמבל (מקומות רבים דורשים האצה או האטה שצריכים להיעשות ביחד וזה לא פשוט). היצירה "ארבעה טמפרמנטים" לפסנתר ותזמורת של הינדמית כתובה בשפה טונאלית קצת שונה, וגם בה פסז'ים מהירים שדורשים מיומנות גבוהה הן ברמה האישית והן בכל קבוצה כקבוצה. עם כל אלה היינו צריכים להתמודד בזמן עבודה לא רב, שחלקו הוקדש לחזרות קבוצתיות וחלקו לעבודה תזמורתית. בסיום החזרה הגנרלית שהתקיימה אתמול, החלטנו להאריך את חזרת הבלאנס לפני הקונצרט מחר בחיפה, על מנת לאפשר לנו לעשות את ההליטושים האחרונים הנדרשים.

בנוסף ליצירות הנ"ל יש גם את יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" לחליל ותזמורת ממותקנת. זו יצירה שבה הנגנים נדרשים לנגן באופן שונה לגמרי מהמקובל, ולשים חפצים שונים על כלי הנגינה שלהם – כגון מקלות כביסה ופינצטות. הנה סרטון מתוך החזרה הראשונה על היצירה, שהתקיימה ביום שני השבוע.

כבר אתמול התקיים הקונצרט הראשון שלנו, בהיכל התרבות עפולה, אבל התכנית בו היתה שונה מזו שתנוגן בימים הקרובים. בחלקו הראשון של הקונצרט הופיעו איתנו סולנים צעירים מצטיינים שלומדים בקונסרבטוריון עפולה. עבור העיר, עבור הקונסרבטוריון, עבור המורים, ובמיוחד עבור אותם תלמידים ומשפחותיהם זה היה יום חג. האנסמבל הגיע אליהם לעיר וקיים קונצרט שהסולנים שבו היו נערים בגילאי 12-17. שני כנרים צעירים (אחד מהם בן 12 בלבד) עמדו על הבמה נרגשים וניגנו בביטחון רב את הקונצ'רטו לשני כינורות של באך. אחריהם עלו לבמה שני קלרניתנים צעירים שניגנו קטע קונצרטנטי של מנדלסון, ולבסוף ניגן חצוצרן צעיר שני פרקים מהקונצ'רטו לחצוצרה של היידן. כולם ניגנו היטב, וזכו למחיאות כפיים סוערות. לאחר ההפסקה ניגנו את "מזכרת מפירנצה" של צ'ייקובסקי. הביצוע היה יפה מאוד בשביל פעם ראשונה (ובאולם מאוד לא מחמיא), והיו בו רגעים נפלאים הן של התזמורת והן של הסולנים מתוכה (קובי רובינשטיין ונעם שוס בכינורות, עמית לנדאו ודניאל תנחלסון בויולות, הילה אפשטיין ושירה מני בצ'לו). יחד עם זאת, אני משוכנע שמקונצרט לקונצרט הביצוע ישתפר וכולנו נרגיש יותר חופשיים ובטוחים.

2012-12-20 21.50.43

האנסמבל בהיכל התרבות עפולה אתמול

לא רבים מבין מכריי, בני משפחתי וחבריי צופים בתכנית "טריני וסוזנה" בערוץ 10. למרות שהיא משודרת בפריים טיים, אני מודה שעד שהם פנו אלי גם אני לא הכרתי את התכנית. ובשבוע שעבר שודרה תכנית שבה התארחתי לכמה דקות. לא, לא הלבישו אותי, לא ניסו לפתור לי בעיות במראה החיצוני והפנימי (כהגדרתן) ולא גרמו לי לבכות מול המצלמות. הביאו אותי כ"איש מקצוע" מתחום המוסיקה, במטרה לסייע לאישה שכתוצאה מסיבות שונות עזבה את הויולה ואת המוסיקה בגיל צעיר ולא ניגנה כבר שלושים שנה. המטרה שלי היתה לעזור לה לחזור לנגן ולחזור אל אהבתה הישנה. הנה הקטע…

יומיים מלאי חוויות וארועים מרתקים

כל כך הרבה ארועים מרתקים ולא שגרתיים עברנו בשני ימי החזרות הראשונים לקראת הקונצרטים הקרובים למנויים – מהמוסיקה הנפלאה של צ'ייקובסקי, דרך הסיפוק הגדול במתן במה לסולנים צעירים מעפולה, ועד למקלות הכביסה והפינצטות שהנגנים שמו על כלי הנגינה שלהם לצורך ביצוע היצירה יוצאת הדופן של עמית גילוץ. סיכום קצר של המון ארועים

שקיות "הפתעה" חולקו לנגנים בתחילת החזרה על יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" – ובהן מפרטים, מקלות כביסה, פינצטות ועפרונות לא מחודדים. כל אלה על מנת "לנגן" באמצעותם את היצירה המאוד לא שגרתית שלו, אותה נבצע עם הסולן רואי אמוץ. החזרה התמקדה בעיקר ב"איך" לנגן כל אפקט שכתוב בתוים, אך לקראת סופה ניגנו קצת ואפשר היה לשמוע התחלה של מוסיקה בתוך כל זה. תהליך מרתק צפוי לנו, שבסיומו הקונצרטים וחשיפת היצירה לראשונה לקהל.

חמישה נערים נרגשים מעפולה, מלווים בצוות מהקונסרבטוריון המקומי, הגיעו הבוקר לחזרה של האנסמבל בגבעתיים על מנת לנגן כסולנים עם האנסמבל. ביניהם היו שני כנרים צעירים ומוכשרים שניגנו את הקונצ'רטו לשני כינורות של באך, חצוצרן שביצע את הקונצ'רטו לחצוצרה של היידן, ושני קלרניטנים שביצעו קטע קונצרטנטי של מנדלסון. האנסמבל העניק להם בחזרה את התמיכה והעידוד המתבקשים בסיטואציה מסוג זה, ואנו מצפים לקונצרט המסיים של הפרוייקט הזה, ביום חמישי הקרוב בהיכל התרבות בעפולה.

IMG_6666

חצוצרן צעיר ומוכשר מעפולה עם האנסמבל

 

והמוסיקה הנפלאה של צ'ייקובסקי, מוסיקה שבד"כ האנסמבל לא מבצע בשל המגבלות של גודלו – איזה תענוג. "מזכרת מפירנצה", במקור לשישיית מיתרים, ו"אנדנטה קנטבילה", במקור לרביעיית מיתרים, הן שתיים מיצירות המופת הרבות שלו. לצד היופי יש במוסיקה הזו גם הרבה מאוד קשיים ואתגרים – ליצור שקיפות בבלאנס בין הקולות ובאינטונציה הלא פשוטה. העבודה מהנה מאוד והאנסמבל מתקדם מאוד מהר.

IMG_6644

וזה עוד לפני שהתחלנו לעבוד עם הסולנית עינב ירדן על יצירתו של הינדמית ארבעה טמפרמנטים, ולהכין את ההפתעה שלא נגלה מה היא תהיה. צפויים לנו עוד שלושה ימי עבודה עמוסים ומרתקים. אמשיך לדווח בקרוב.

יום לא שפוי בתחרות הקלרינטים

בחזרה בבוקר – פעמיים מוצרט קונצ'רטו לקלרינט ושלוש פעמים ובר קונצ'רטינו לקלרינט. בקונצרט אחה"צ – שלוש פעמים ובר ושלוש פעמים מוצרט. בשלבי סיום הקונצרט אף אחד באנסמבל כבר לא ידע מה הוא מנגן, מי מנגן ולמה מנגן.

image

האנסמבל עם יונתן הדס, שזכה במקום הראשון, היום בתחרות הקלרינטים.

לא קל לנגן את אותה היצירה מהתחלה עד הסוף חמש פעמים ביום… במיוחד כשמדובר ביצירה של יותר מחצי שעה. זה מה שעשינו היום בתחרות. ולמרות שמדובר ביצירת מופת – הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט – סיימנו את היום הזה גמורים, מותשים, ומרגישים כאילו ניגנו 24 שעות ברצף. אם מוסיפים לכך את העובדה שכל אחד משלושת הסולנים ניגן בטמפו אחר, לקח זמן במקום אחר, בדינמיקה אחרת ואפילו עם צלילים שונים (יש כמה מקומות שיש לגביהם שתי גרסאות שונות לאותו הצליל וכל סולן בחר באופציה אחרת, כשכל אופציה מחייבת גם את התזמורת לנגן אותו דבר), אז אפשר להבין שנדרשנו היום לרמת ריכוז, קשב וכוחות פיזיים כמעט בלתי אפשריים, שהתישו אותנו לגמרי. עמדנו בסופו של דבר במשימה, גם אם לא הכל היה מושלם, באופן טבעי, ובכך אפשרנו לשישה מתחרים בשתי קטגוריות גיל שונות, להופיע בפני הקהל והשופטים בליווי תזמורת. כל אחד מהמתחרים, כאמור, היה שונה מבחינת האישיות, המוסיקליות, הצליל והאינטרפרטציה, ואני מאמין שלקהל זה היה מעניין להאזין ולנסות להשוות בין הביצועים השונים. בסופו של דבר זכו  אוהד שי בקטגוריית הצעירים ויונתן הדס בבוגרים. ברכות מגיעות גם ליתר המתחרים, שחלקם ניגנו יוצא מן הכלל אך לא זכו.

עכשיו אנחנו צריכים להתאושש ולנוח מהיום הזה, אבל אין לנו הרבה זמן, כי ביום ראשון כבר מתחילות החזרות לקונצרטים למנויים שלנו שיתקיימו החל מיום חמישי הבא.

ערב עם הרבה השראה, וגם רגעים משעשעים והזויים

חזרת בוקר (גנרלית) בלי הכנרת הראשית והויולנית המובילה; יום שלם בסמינר לוינסקי כולל אימון קליעות באולם הספורט; הפסקה לא צפויה במהלך הקונצרט בגלל שהנגנים הופתעו לגלות שערבבו להם את כל התוים; אדם חצוף שנכנס לאולם במהלך נגינת ההדרן של הסולן והקים את המנצח ממושבו; שר הביטחון (אהוד ברק) שישב בקהל ולא מחא כף אחרי אף יצירה; ולמרות הכל – אחד הקונצרטים המהנים, המלהיבים ומעוררי ההשראה שלנו. על היום המוזר שעברנו, שבסיומו הקונצרט מיצירות סיבליוס (וגריג)

2012-12-09 21.09.24

לא תמיד יש הסבר לדברים האלה – תכנית שהכנו בשתי חזרות בלבד, קונצרט באולם יבש מבחינה אקוסטית, חזרת בוקר גנרלית ללא הכנרת הראשית שלנו (הדס פבריקנט) שהגיעה לקונצרט בערב חולה – כל תנאי הפתיחה האלה היו אמורים להוביל לקונצרט רע מאוד. אבל למרות כל אלה היה קונצרט עם המון השראה, שמחה, התלהבות ורגעים מיוחדים.

התחלנו את היום ללא שתי נגניות מובילות שלנו – הכנרת הראשית הדס פבריקנט שהיתה חולה, והויולנית הראשית שולי ווטרמן שביתה היתה חולה. וכך קיימנו חזרת בוקר ללא שתי הנגניות שמנגנות את קטע הסולו המפורסם בפרק המסיים של סויטת הולברג של גריג. למרות שהיו רק שלושה נגני כינור ראשון (יוליה קליין הובילה במקום הדס ועשתה את זה מצוין) החזרה היתה יעילה מאוד, ובה ליטשנו הרבה מקומות בעייתיים ועברנו על כל התכנית. הנגנים התפזרו לאחר החזרה, אבל אני נשארתי בלוינסקי על מנת לקיים פגישות ואודיציה לנגן שמעוניין להצטרף לשורותינו. אחרי שסיימתי את כל אלה ואת ארוחת הצהריים בקפטריה של לוינסקי, היו לי כמה שעות עד חזרת הבלאנס, ובהן תכננתי ללמוד ולנוח. אלא שלפעמים יש בחיים פיתויים חיצוניים שמשנים לנו את התכניות. בדרך מהקפיטריה לאודיטוריום עברתי באולם הספורט של לוינסקי, שיש בו מגרש כדורסל. להפתעתי (ולשמחתי) ראיתי שעל הרצפה של האולם היה מונח כדור. החלטתי להיכנס, לזרוק לסל כמה דקות וללכת ללמוד כפי שתכננתי. אלא שאחרי כמה דקות לא ממש יכולתי להפסיק, כי כל כך נהניתי לזרוק לסל. המשכתי לזרוק עוד ועוד, זרקתי מקרוב, מרחוק, מהעונשין, מהשלוש, רצתי (עם נעלי הקונצרטים) לקחת את הכדור אחרי כל זריקה על מנת לזרוק שוב ושוב. רק אחרי 45 דק', כשהתעייפתי (בגיל 14 זה היה קורה אחרי מינימום 3 שעות, אבל הגיל…) יצאתי מהאולם והלכתי לאודיטוריום. למדתי מעט מאוד כי כבר לא נשאר הרבה זמן (למעשה, רק עברתי על היצירות של הערב ולא על התכנית לתחרות הקלרינטים כפי שתכננתי), ואז הלכתי לישון על אחד המושבים שבאולם האודיטוריום. התעוררתי כשהגיעו לאולם עובדי הבמה ואחריהם חלק מהנגנים שלנו, לקראת חזרת הבלאנס.

אחרי חזרת הבלאנס, הקפה וההתארגנות, התחיל הקונצרט. לאחר הפתיחה באנדנטה פסטיבו של סיבליוס, שנשמע כמו המנון יותר מאשר כמו יצירה קונצרטית רצינית, המשכנו לסויטה הכפרית של סיבליוס. הביצוע היה מאוד מלוטש, והרגשתי שיש ריכוז טוב ואנרגיה טובה של הנגנים. לאחר הסויטה, התזמורת ואני ירדנו מהבמה על מנת לפנות אותה לביצוע שלישיית הפסנתר של סיבליוס. את השלישייה ניגנו הדס פבריקנט בכינור, הילה אפשטיין בצ'לו והפסנתרן האורח פולקה גרסבק. הביצוע היה נהדר, מאוד מוסיקלי ואספרסיבי. הדס אמנם ניגנה כשהיא חולה, אבל היא עשתה את זה כמו גדולה. היה ממש כיף להאזין לה ולהילה, שביחד עם הפסנתרן האורח נתנו ביצוע כל כך מהנה.

2012-12-09 20.08.47

הדס והילה עם הפסנתרן פולקה גרסבק בשלישיית הפסנתר של סיבליוס

 

אחרי ביצוע השלישייה היינו אמורים לבצע את חמישיית הפסנתר של סיבליוס בעיבוד לפסנתר ותזמורת מיתרים, ואז קרה הארוע המשעשע הראשון של הערב. עוד לפני ביצוע השלישייה הקהל כבר המתין זמן רב – לסידור הבמה ולהעלאת הפסנתר. אחרי ביצוע השלישייה הוא המתין שוב לסידור הבמה מחדש, להזזת הפסנתר ולעלייתה של התזמורת לבמה. אבל אחרי שכל אלה כבר הסתיימו, וחשבתי שכבר אפשר לעלות לבמה, הבחנתי שנגנים רבים אינם יושבים במקומותיהם אלא נמצאים מאחורי המסך שעל הבמה. לאט לאט ובמשך זמן ממושך הצטרפו נגנים בודדים אל חבריהם שעל הבמה, בעוד הקהל ממתין בשקט ובסבלנות. מה הסתבר? כשעובדי הבמה סידרו את הבמה לפני ביצוע השלישייה, הם הזיזו את עמודי התוים של התזמורת כדי לפנות את הבמה. אבל בנוסף, הם גם הורידו את כל התוים מהעמודים ושמו אותם מעורבבים בערימה אחת מאחורי הבמה. כשהנגנים חזרו לבמה להמשך הקונצרט, הם גילו שהם צריכים להתחיל לחפש את התוים, כל אחד את התפקיד שלו, בתוך הערמה. למעשה, תוים של חמש יצירות שונות בתוך ערמה… וכך, לאט לאט חזרו הנגנים לבמה מאושרים שהם הצליחו למצוא את התוים ומשועשעים מהמאורע ההזוי.

לאחר ביצוע הגרסה התזמורתית של חמישיית הפסנתר, לחש לי הפסנתרן האורח פולקה גרסבק שהוא רוצה לנגן הדרן. מכיוון שאין שם מאחורי הבמה חדר או מקום לשבת, העלייה והירידה מהבמה הם אל ומהקהל. וכך ירדתי מהבמה ומצאתי מקום פנוי לשבת בו בקהל ולהאזין לנגינת יצירתו של סיבליוס "פינלנדיה" בגרסתה לפסנתר, שהיא בעיני הרבה פחות מוצלחת מהגרסה התזמורתית. ואז קרה הארוע המשעשע (או ההזוי) השני. בזמן ביצוע ההדרן נשמע קול של דלת נפתחת ואח"כ נטרקת. באופן טבעי הסתובבתי לכיוון של דלת הכניסה לאולם וראיתי אדם שנכנס לאולם באמצע הנגינה. אותו אדם לא הסתפק בכך שהוא הפריע למהלך הקונצרט בפתיחת וטריקת הדלת, אלא המשיך להתהלך באולם, מתעלם מהעובדה שהוא נמצא באולם קונצרטים בשעת נגינה, ולמרות שהיו באולם כיסאות ריקים שהיה יכול להתיישב בהם בשקט על מנת שלא להפריע עוד יותר, הוא ניגש דווקא אלי ואמר לי שזה המקום שלו. למרות שהייתי קצת המום, הגבתי מהר על מנת שלא לעורר מהומה, קמתי בזריזות והתיישבתי על המדרגות. אותו אדם התיישב במקומי והנגינה של הפסנתרן נמשכה. כמובן שנגני האנסמבל הבחינו בכך, מכיוון שהם לא ניגנו בהדרן אלא רק ישבו על הבמה והאזינו. וכך, במהלך ההדרן, ראיתי מהאולם כמה מנגני האנסמבל שיושבים על הבמה ומתקשים לעצור את התקפות הצחוק שמאיימות לפרוץ מתוכם לנוכח המאורע ההזוי שהתרחש מול עיניהם.

בשורה השניה בקהל ישב שר הביטחון אהוד ברק עם רעייתו. כמובן שנגני האנסמבל הבחינו בו ובאופן טבעי הסתכלו על תגובותיו לאחר כל יצירה. מהדיווחים שקיבלתי מהם, הוא לא מחא כפיים לאחר אף יצירה… אולי זה לא היה לרמתו או לכבודו, אולי הוא היה שקוע במחשבות על קאמבק לזירה הפוליטית, בכל מקרה הוא לא הראה איזושהי התלהבות מהחוויה שעבר, במידה ועבר חוויה כלשהי. אנחנו מצידנו, דווקא ניגנו את שתי היצירות האחרונות של הערב – הרומנסה של סיבליוס וסויטת הוברג של גריג – עם המון התלהבות ואנרגיה. הביצוע של סויטת הולברג היה מאוד מיוחד, ולמרות שכבר ביצענו את היצירה עשרות פעמים – היו בביצוע של אתמול רעננות וספונטניות יוצאי דופן. הרבה ניואנסים מוסיקליים יצאו מאוד יפה, היתה הרבה השראה לנגנים ולי, והרגשנו טוב ביחד על הבמה. באריה הנפלאה של היצירה (פרק רביעי) הרגשתי שהנגנים ביחד איתי בכל פרט הכי קטן, ושהם ממש יוצרים ביחד איתי צבעים מיוחדים ועושר דינמי. פרק הסיום זכה לביצוע נפלא ואנרגטי של קטעי הסולו של הדס ושולי, ובכך חתם קונצרט מאוד מיוחד, שגרם לכולנו אושר. הקהל ברובו היה מאוד איכותי וכלל לא מעט מוסיקאים וסטודנטים למוסיקה, והתגובות הנלהבות שקיבלנו באופן אישי מהרבה מהמאזינים חיממו את הלב.

וכעת, למשימה הבאה – תחרות הקלרינטים הבינלאומית. מחרתיים בבוקר אנחנו מצטרפים אל שלב הגמר של התחרות שמתקיימת בקונסרבטוריון שטריקר. אמשיך לדווח בימים הקרובים.

 

יצאנו לדרך

חודש דצמבר התחיל ואיתו הפעילות הרבה והאינטנסיבית של האנסמבל. אמנם עד כה היו לנו רק נסיעה למפגשי הכנה עם תלמידי תיכון בערד, וחזרה אחת (מתוך שתיים) לקראת הקונצרט מיצירות סיבליוס שיתקיים מחר בערב בת"א, אבל ניתן כבר לחוש כמה אינטנסיבי החודש הזה עומד להיות.

ביום ד' האחרון בשעה 5 בבוקר אספה אותי מונית מביתי בחיפה לנסיעה ארוכה לבי"ס תיכון בערד. מטרת הנסיעה: להכין את תלמידי התיכון שבפניהם נופיע ב27.12 בהיכל התרבות בעיר, לקראת הקונצרט. מפגשים עם תלמידי תיכון הם תמיד אתגר שיש בצידו סיפוק גדול. עבור חלק מהם זהו מפגש ראשון עם מוסיקה קלאסית, עפ כלי נגינה קלאסיים, עם מוסיקאים מקצועיים. המסגרת האינטימית של מפגש עם 20-30 תלמידים בכיתה נותנת לבני הנוער אפשרות להכיר מקרוב ממש את "סודות" המוסיקה, מה היא מביעה ומספרת, באילו אמצעים משתמש המלחין (במקרה שלנו צ'ייקובסקי) כדי להעביר אותה, מהם כלי הנגינה שבתזמורת וכיצד מנגנים עליהם, מה תפקידו של המנצח, ושאלות רבות שבני נוער אלה מעולם לא נתקלו בהן.

חוץ ממני הגיעו לביה"ס בערד עוד כמה מנגני האנסמבל – זהר אלון, חן רוזן ואופיר שנר בכינורות וטליה ארדל בצ'לו. במשך שני בקרים (רביעי וחמישי) עברנו כיתה כיתה וכיסינו את כל 18 הכיתות (י' עד י"ב) שיגיעו לקונצרט שלנו. עבודה קשה ומתישה, אבל חשובה ומספקת מאוד. בסה"כ מרבית התלמידים היו קשובים ומתעניינים, וזכו במפגשים יוצאי דופן שעוררו את סקרנותם לקראת הקונצרט שיתקיים בסוף החודש. הפרוייקט מתקיים במסגרת הפעילות של סל תרבות. עבורנו זה היה מאוד מהנה ואנו מצפים בכליון עיניים להגיע אליהם בהרכב המלא ולהופיע בפניהם בסוף החודש.

image (2)

זהר מדגים על כינורו במפגש עם תלמידי תיכון בערד

ואתמול היתה לנו חזרה ראשונה לקראת קונצרט מיוחד שבו ננגן מחר בערב במכללת לוינסקי בתל-אביב מיצירות יאן סיבליוס, שהיום מציינים בדיוק 55 שנים למותו (שלשום היה יום העצמאות ה95 של פינלנד, עוד סיבה לקיום הקונצרט). האורח שלנו בקונצרט הוא הפסנתרן הפיני פולקה גראסבק, ובין היתר נבצע בקונצרט עיבוד של חמישיית הפסנתר של סיבליוס לפסנתר ותזמורת, וכן סויטה כפרית ורומנסה למיתרים. נסיים את הקונצרט בביצוע של יצירה מוכרת של מלחין סקנדינבי אחר – אדוורד גריג – סויטת הולברג.

מחר יהיה לנו יום עמוס – בבוקר חזרה ובערב קונצרט (בשעה 19:30 בסמינר לוינסקי בת"א), ובהמשך השבוע – תחרות הקלרניתנים הבינלאומית.