מצב רוח מרומם, קונצרט מלהיב וערב כדורסל מרגש

על היתרונות והחסרונות שבהפוגה ארוכה בין הקונצרטים, כפי שהיה אצלנו לפני הקונצרט בירושלים. וגם: איך השפיע ערב הכדורסל המדהים של הפועל רמת גן על הקונצרט שלנו?

הקונצרט בירושלים לפני כשבוע, שזכה להצלחה רבה ולביקורות משבחות, היה עבורי ערב מאוד מיוחד. חזרנו על התכנית הזו בפעם הרביעית, אבל הקונצרט בירושלים התקיים לאחר הפסקה ארוכה של עשרה ימים (שלושת הקונצרטים שלפניו התקיימו בסמיכות אחד לשני). להפסקות מסוג זה יש יתרונות ויש חסרונות. החסרון המובהק הוא שכשלא מנגנים יחד במשך זמן רב, הרמה הטכנית והמיומנות התזמורתית יורדות, בדיוק כמו שקורה בכושר גופני. חלק מהפסאז'ים דורשים רענון וחזרה, לא תמיד זוכרים את ה"מוקשים" שיש בכל יצירה, והזמן הרב ללא נגינה ביחד משכיח חלק מהניואנסים הטכניים והמוסיקליים. לכן, קיימנו חזרת "רענון" קצרה לפני הקונצרט, שמטרתה היתה להיזכר ביצירות וללטש את מה שהחליד בזמן ההפוגה. מצד שני, יש גם יתרון בקיום הפסקה לאחר שלושה קונצרטים: כאשר מנגנים ערב אחרי ערב, בשלב מסויים מתחילה תחושה של חזרתיות אוטומטית. הפסקה של עשרה ימים מאפשרת ליצירות להתבשל קצת, ואז כל אחד מהמבצעים מקשיב למוסיקה קצת אחרת ומגלה בה דברים חדשים. כך המוסיקה יכולה להישמע רעננה יותר, ולעיתים עם יותר עומק מוסיקלי.

בקונצרט בירושלים הרגשתי שהיה העומק הזה. ההפסקה הארוכה, שבמהלכה המשכתי ללמוד לעומק את הפרטיטורות (תהליך הלמידה של פרטיטורה הוא אינסופי ואינו מסתיים בקונצרט, למעשה הוא אינו מסתיים אף פעם), השפיעה עלי באופן אישי מאוד לטובה. הגעתי לקונצרט עם רעיונות מוסיקליים חדשים, עם טמפים שהרגישו יותר נכונים, ובכלל הייתי מאוד נינוח ומשוחרר. האקוסטיקה הנפלאה של אולם ימק"א בירושלים סייעה מאוד אף היא – גם לתזמורת וגם למקהלה – להישמע נפלא.

והיה עוד משהו שהשפיע מאוד על מצב הרוח המרומם שלי במשך כל הערב, והוא לא קשור למוסיקה. יומיים לפני הקונצרט, הייתי נוכח בערב כדורסל מרגש, בלתי נשכח ויוצא דופן. מדהים כמה ההתרגשות וההתלהבות שיש בארוע ספורטיבי יכולות להשפיע על מצב רוחו ומצבו הרגשי של אדם, ובמיוחד שלי… באותו ערב כדורסל שיחקו שתי הקבוצות המובילות של ליגה א' (שהיא הליגה הרביעית) זו מול זו – הפועל רמת גן (שאותה אני אוהד) והפועל חיפה. המשותף לשתי הקבוצות, הוא ששתיהן הוקמו על-ידי האוהדים ומנוהלות על-ידיהם, ובשתיהן יש משהו מאוד אותנטי ואמיתי. זה היה ערב כדורסל מדהים שנכחו בו כ700 אוהדים, וקדם לו טקס הוקרה לשחקני העבר הגדולים של הפועל רמת גן של שנות ה80 (סטיב קפלן, אריה מליניאק, סטיב שלכטר ושות').

האוירה היתה מחשמלת, ולאחר מותחן ארוך ומורט עצבים שכלל גם קאמבק מהסרטים של הפועל רמת גן והארכה (אחרי שהמשחק עצמו הסתיים בשוויון) ניצחה האימפריה מרמת גן ונתנה את האות לפתיחת חגיגות הניצחון. חזרתי מהערב הזה נרגש מאוד, בלי קול, וללא יכולת להירדם. יומיים שלמים התמונות המדהימות מהערב הזה רצו מול עיניי, ובקונצרט בירושלים עליתי לבמה כשהשמחה וההתרגשות מהמשחק מלווים אותי בכל צעד, ובכל ירידה מהבמה שרתי את השירים של האוהדים מאותו ערב כדורסל בלתי נשכח. כמובן שבזמן הביצוע של כל יצירה על הבמה הייתי מאוד מרוכז במוסיקה, אבל אין לי ספק שההתרגשות הגדולה מאותו הערב השפיעה, לטובה, הן על בחירת הטמפים של כל פרק והן על שפת הגוף שלי על הפודיום. אני חושב שהקונצרט בירושלים שסיים את הפרוייקט לפתיחת העונה שלנו, למרות שהוא לא היה מושלם טכנית, היה הטוב ביותר מבחינה מוסיקלית מכל ארבעת הקונצרטים.

עכשיו, כשאנחנו כבר יותר משבוע אחרי הקונצרט האחרון, אני כבר עובד במרץ רב על הפרוייקטים הרבים הצפויים לאנסמבל, למקהלה ולי בחודשיים הקרובים. על חודש דצמבר המטורף הצפוי לנו אכתוב בפוסט הבא. כדאי לחכות.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s