שתי התחלות חדשות – חלק ב'

במגמת המוסיקה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו (כיום שמו "רעות") בחיפה אני מדריך הרכבים קאמריים ומרכז את נושא המוסיקה הקאמרית מזה 9 שנים. על מגמת המוסיקה המיוחדת הזו, על האוירה המצויינת שבה, על המורים המעולים והסטנדרטים הגבוהים שלה כתבתי כאן לא מעט. אבל למרות שיש במגמה הזו כמות הרכבים מצויינים גדולה מאוד – לביה"ס לא היתה מעולם תזמורת. החל משנת-הלימודים הקרובה תהיה לנו לראשונה תזמורת בית-ספרית שעליה אנצח.

צוות המגמה למוסיקה בבית-הספר. עומדים מימין לשמאל: אירנה גלפנד, ינעם ליף, ברק טל, חיים פרמונט, זיו קוז'וקרו. יושבים מימין לשמאל: אמיר ברנהרד, דני עקיבא.

למרות שעברו כמעט 20 שנה מאז שסיימתי את לימודיי במגמת המוסיקה בתיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה – הרכב המורים במגמה הזו לא השתנה: דני עקיבא המרכז, פרופ' חיים פרמונט ופרופ' ינעם ליף מהאקדמיה בירושלים, אמיר ברנהרד ואירנה גלפנד בתחום הסולפז'. לפני 9 שנים אני עצמי הצטרפתי לצוות הזה, כמרכז הוראת המוסיקה הקאמרית וכמדריך הרכבים קאמריים. הצוות הנפלא הזה, שיש בו הרכב אנושי נדיר מצד אחד, וסטנדרטים גבוהים מאוד מצד שני, בתוספת חוש הומור יוצא דופן (בעיקר אצל דני וחיים) והתייחסות אישית ואנושית לכל תלמיד ותלמיד, יוצר מגמת מוסיקה ייחודית מאוד, שאין דומה לה בארץ בקונספציה וברמה. כתלמיד ספגתי המון מהלימודים שם, ובשנותיי כמורה אני משתדל להמשיך ולהנחיל את האהבה הגדולה למוסיקה שספגתי שם, תוך שמירה על הסטנדרטים הגבוהים ביותר – לדורות התלמידים הבאים.

לאחרונה עזב אותנו פרופ' ינעם ליף, בשל מינויו לראשות האקדמיה בירושלים, שם הוא יצטרך להשקיע את מירב זמנו. במקומו יגיע אלינו המלחין, המעבד והמנצח זיו קוז'וקרו, שכמה מהעיבודים הנפלאים שלו ביצעתי בקונצרט עם יוני רכטר והתזמורת הקאמרית הישראלית בפברואר האחרון.

השנה החלטנו לעשות צעד מהפכני בביה"ס, ולראשונה תהיה לנו במגמת המוסיקה בביה"ס תזמורת! ולא סתם תזמורת – 31 נגנים בכלי קשת, כלי נשיפה וכלי הקשה. אמנם הבלאנס של הכלים בתזמורת לא מושלם, יש מעט מידי קשתנים ויותר מידי נשפנים – אבל עם עיבודים והעברות של תפקידים מכלי אחד לכלי אחר ניתן יהיה לנגן רפרטואר תזמורתי מאתגר, איכותי ומהנה. אנחנו משוכנעים שהתזמורת תתפוס תאוצה ותמשוך אליה בשנים הקרובות נגנים רבים ואיכותיים. כבר בשנה הקרובה אני מתכנן לשתף את התזמורת בקונצרט הגאלה של אנסמבל סולני תל-אביב עם שלמה גרוניך, וכן בקונצרטים חגיגיים בחיפה.

תהיה לתזמורת מפיקה מצויינת, מצוות המורים של ביה"ס – היידי ליפמן, שאיתה יש לי כימיה טובה מאוד בעבודה משותפת. כל התלמידים כבר קיבלו מכתב הכנה ממני בנושא לפני למעלה מחודש, בצרוף התוים שאותם עליהם ללמוד לחזרה הראשונה. נשאר לנו רק לצאת לדרך, ולעשות מוסיקה טובה ביחד ועם הרבה אהבה. התחלה חדשה ומאוד מרגשת, בלי ספק.

בפוסט הבא, לכבוד תחילת שנת הלימודים, אספר על התפיסה האישית שלי בנושא החינוך המוסיקלי. מה המטרות בחינוך מוסיקלי וכיצד אני חושב שניתן להשיג אותן בצורה הטובה ביותר. שווה לחכות.

מודעות פרסומת

שתי התחלות חדשות – חלק א'

שנת הלימודים שמתחילה בבתי-הספר בשבוע הבא מביאה עימה גם שתי התחלות חדשות עבורי: מקהלה חדשה, קולגיום, שבה שרים זמרים מצויינים שנבחרו בקפידה; תזמורת צעירה חדשה בביה"ס לאמנויות הטוב בארץ. המשותף לשני הגופים האלה – את שניהם אשתף, כמובן, בקונצרטים של סולני תל-אביב. שתי התחלות חדשות – פוסט ראשון מתוך שניים.

זמרי קולגיום עם הקאמרית הקיבוצית בחודש יוני האחרון

על המקהלה שעליה אתחיל לנצח בשבוע הבא במקומו של אבנר איתי שפרש – קולגיום – כתבתי כאן לפני מספר חודשים. אמנם באופן רשמי אני מתחיל את תפקידי כמנהל המוסיקלי של המקהלה רק בתחילת ספטמבר, אבל למעשה בחודשים האחרונים עמלתי רבות על הכנת העונה הקרובה של המקהלה. הכנתי תכניות קונצרטים, חלק מהן באופן טבעי ביחד עם אנסמבל סולני תל-אביב, קיימתי פגישות וישיבות עם חברי הועד המנהל ונציגי הזמרים במקהלה, מצאתי פסנתרן ומדריכה קולית, שניהם ברמה הגבוהה ביותר, שדרגתי את אולם החזרות מבית אלון לקונסרבטוריון גבעתיים. אבל הצעד המשמעותי והחשוב מכל – קיימתי אודיציות אישיות לכל הזמרים – גם הותיקים שכבר שרו במקהלה, וגם מועמדים חדשים, ובחרתי הרכב זמרים יוצא מהכלל ומאוד מבטיח. חלק לא מבוטל מהזמרים בקבוצה החדשה שהרכבתי הם זמרים צעירים ואנרגטיים, שלבטח יכניסו רעננות והתלהבות לקבוצה. ביום שלישי הקרוב נקיים את החזרה הראשונה, באולם הקונסרבטוריון בגבעתיים. התכנית הראשונה העונה תהיה בשיתוף עם אנסמבל סולני תל-אביב, ובה נבצע יצירות של מנדלסון, מוצרט והיידן. האנסמבל יצטרף כמובן רק לשתי החזרות האחרונות, אבל את העבודה היסודית עם המקהלה אנחנו מתחילים מיד. תהיינה חזרות מלאות, חזרות חלקיות, חזרות עם דגש על אספקטים קוליים, חזרות עם דגש מוסיקלי, עבודה ואימון ברביעיות, עבודה א-קפלה ללא ליווי, עבודה על סגנון ועל צליל, וכמובן, לקראת הקונצרטים – חזרות עם התזמורת. לעבודה הקולית לקחתי את קטיה מאזו – זמרת ומנצחת מקהלות מעולה עם ניסיון רב בעבודה ובהדרכה קולית מסוג זה, שגם ישבה איתי וסייעה לי באודיציות. העבודה הקולית הטכנית היא תחום לגמרי חדש עבורי, ואני אזדקק מאוד לעזרתה של קטיה בעבודה הזו. לליווי בפסנתר לקחתי את סשה וולך, גם הוא איש מקצוע מנוסה בנגינה עם מקהלות ברמה גבוהה ביותר. עוד סייעו לי באודיציות שתי זמרות סולניות שישבו והאזינו איתי לכל הזמרים – אינאס מסאלחה ורויטל רביב. כל זמרי המקהלה כבר קיבלו תוים והם לומדים אותם במרץ לקראת החזרה הראשונה שתתקיים ביום שלישי הקרוב. היתרון הגדול של המקהלה הזו על פני מקהלות אחרות, הוא שתהיה לצידה תזמורת קאמרית ברמה הגבוהה ביותר. לא כל מקהלה זוכה להופיע לצד תזמורת כמו סולני תל-אביב, ואני בטוח שהעובדה שיש מנהל מוסיקלי אחד לשני הגופים האלה תייעל מאוד את תהליך ההכנה. עבורי זו התרגשות גדולה לפתוח עונה חדשה עם התחלה חדשה שכזו.

בפוסט הבא, במוצ"ש הקרוב – על התחלה חדשה נוספת עבורי: תזמורת חדשה שהוקמה זה עתה במגמת המוסיקה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו (רעות) חיפה. גם שם מתחילים בשבוע הבא.

מי רצה דיסק ולא קיבל? חוויות משוייץ

מקום חלומי. נוף ציורי. קהל חם ותומך. אנסמבל שמח (לפעמים קצת יותר מדי). כאב ראש תוקפני. קונצרט מלהיב. מכירות מטורפות של דיסקים. הזמנה לשוב בקיץ הבא. סולני תל-אביב – חוויות משוייץ.

image

קשה לחשוב על מקום יותר יפה מאשר העיירה Crans שבשוייץ. ההרים, שלמעלה הם מושלגים ולמטה ירוקים, הנוף המרהיב מכל כיוון, האגם באמצע העיירה, מרחבי הדשא והשטחים הירוקים. אלה היו תמונות הרקע בנסיעה שלנו לשוייץ, ממנה חזרנו שלשום.

וכשאלה תנאי הפתיחה, כולם כמובן שמחים. בנוסף לכך, הנסיעה החלה עם חצי יום חופשי, אז בכלל… כל נגני האנסמבל ניצלו היטב את חצי היום החופשי לטיול בעיירה, חלקם רחצו באגם, חלקם עלו ברכבל לפסגת ההר. אני רק הלכתי ברגל והשתאיתי למראה הנוף המדהים.

אחרי ביקור קצר באולם בו היינו עתידים להופיע, וסיוע בסידור הבמה שם (תוך ניסיון לדבר בשרידי האיטלקית שבזכרון שלי, כי באנגלית זה לא ממש עובד שם), חזרתי למלון, אכלתי עם כולם את ארוחת הצהריים במסעדה סמוכה למלון, נחתי קצת ויצאתי לחזרה הראשונה של האנסמבל בשוייץ. הנגנים, כצפוי, הגיעו לחזרה מלאי אנרגיה ושמחה לנוכח המיקום יוצא הדופן והחויות הרבות מטיולי הבוקר. זה ניכר היטב בחזרה. למרות שהספקנו לעבור בה על כל התכנית, האנסמבל היה מאוד אנרגטי, שמח ונלהב, לפעמים באופן שהוציא את החזרה מפוקוס. אבל, כאמור, סיימתי את החזרה עם ביטחון שעברנו על התכנית, ועם ידיעה מה צריך לעשות בחזרה שלמחרת בבוקר. לצערי, בארוחת הערב שאחרי החזרה, תקף אותי כאב ראש חזק במיוחד. סבלתי מזה מאוד. שתיתי הרבה מים, לקחתי כדור, אבל זה לא עבר. רק בלילה כשהלכתי לישון, לאט לאט הוא נעלם, אבל באופן זמני. התעוררתי מוקדם מאוד, וכשראיתי שאני לא מצליח לחזור לישון, התחלתי לתכנן את חזרת הבוקר, עברתי על הפרטיטורות, רשמתי את המקומות שאני רוצה לעבור עליהם עם חלוקה של הזמנים. הלכתי לאכול ארוחת בוקר בשעה מאוד מוקדמת, ואחריה חזרתי לישון, עד החזרה. חזרת הבוקר נפתחה בעבודה בסקציות, שנועדה ללטש את הדרוש ליטוש בתוך כל קבוצה.

לאחר מכן היתה חזרה תזמורתית מלאה, שנפתחה בנגינת יום הולדת שמח, לכבוד אלה, הבת של רוני המנכ"לית שלנו, שהצטרפה אלינו לנסיעה ביחד עם הבת השניה שחר. החזרה עצמה היתה הרבה יותר ממוקדת מאשר ביום שלפני, ובסיומה – שוב תקף אותי כאב ראש חמור. בארוחת הצהריים שוב סבלתי מאוד. המנהלת של הפסטיבל – כריסטין ריי – התקשרה לשתי רופאות/מטפלות חברות שלה, שהסכימו לטפל בי ובכאב הראש שלי אחה"צ, ממש לפני הקונצרט. לאחר שנת צהריים היא באה לאסוף אותי אליה הביתה, ושם התקיים הטיפול. אצלה בגינה עם נוף חלומי עוצר נשימה.

הטיפול היה בלחיצות/מסז'ים  בכל מיני מקומות, לא רק בראש אלא גם ברגליים ובכתפיים, ובאורח פלא – מאותו הטיפול ועד עכשיו (שלושה ימים אחרי) לא חזר אלי כאב הראש.

הגעתי לאולם הקונצרטים לחזרת חימום עם האנסמבל, לקראת הקונצרט, חזרה שהיתה טובה מאוד, ובסיומה הקהל החל למלא את האולם. עם פתיחת הקונצרט האולם היה מלא לגמרי. האוכלוסיה שם מאוד עשירה, ובאולם ישבו גם לא מעט יהודים וישראלים לשעבר. בין היצירות סיפרתי לקהל על האנסמבל והזמנתי אותו לקנות את הדיסקים שלנו. כשיצאנו להפסקה היתה התנפלות של הקהל על הדיסקים. הם נחטפו כמו לחמניות טריות, ולא נשאר אף דיסק. הצטערנו שלא הבאנו מהארץ עוד דיסקים, היינו יכולים למכור יותר.

הקונצרט עצמו היה מצוין, האנסמבל היה מאוד מגובש, והקהל היה מאוד נלהב. גם היצירה הישראלית, של מרק לברי – "על נהרות בבל" – התקבלה יפה. בסיום הקונצרט הקהל דרש וקיבל שני הדרנים, שניהם בפיציקטו: הפרק השני מהסימפוניה הפשוטה של בריטן, ויצירתו המשעשעת של לירוי אנדרסן – Plink, plank, plunk. לאחר הקונצרט, הגיעו אלינו גם תגובות אישיות. אנשים שיש להם קשרים באו אלינו על-מנת להזמין את האנסמבל לבוא להופיע בבלגיה, בצרפת, בשוייץ. נראה מה יצא מזה. בכל מקרה, כריסטין, מנהלת הפסטיבל, כבר הזמינה אותנו לבוא שוב בקיץ הבא.

ארוחת הערב שאחרי הקונצרט היתה מאוד טובה ושמחה, והאנסמבל היה במצב רוח טוב מרומם.

לא נשאר הרבה זמן לישון, כי היינו צריכים לצאת כבר בשעה 3 וחצי לז'נבה, לכיוון שדה התעופה. חלק מהנגנים החליטו להעביר את הזמן במשחק טאקי על יד המלון. מסורת זו מסורת.

האנסמבל החל להתפצל כבר שם, כאשר חלק מהנגנים המשיכו למקומות אחרים באירופה, ואחרים טסו חזרה לארץ. זה היה לילה כמעט ללא שינה, שכלל המתנה ארוכה בשדה התעופה של ז'נבה, בשל אחור במועד הטיסה. ההמתנה אפשרה לנו לעבור שוב ושוב בכל חנויות הדיוטי פרי, ותוך כדי שיטוט, יוליה מצאה באחת החנויות מגזין עם שער מאוד פרו ישראלי. לא להאמין שיש בשוייץ דברים כאלה.

בסופו של דבר עלינו למטוס, וטסנו חזרה לארץ, עייפים מתלאות הלילה שעברנו.

זו היתה נסיעה מאוד משמעותית עבור האנסמבל. הצלחנו להיחשף לקהל חדש ומאוד תומך, ואנחנו מקוים שההזמנה לשוב בקיץ הבא תניב עוד קונצרטים, עוד חשיפה, וכמובן, עוד חוויות.

עוד על החידושים וההפתעות לקראת העונה הקרובה

ערב יציאתנו לקונצרט בשוייץ, מחר אחה"צ, מתפרסמת היום באתר הבמה כתבה של יוסי שיפמן, שבה אני מדבר על המתכונת החדשה של הקונצרטים שלנו בעונת הקונצרטים הקרובה. וגם קצת על ביה"ס ויצ"ו בחיפה, מקהלת זמרי קולגיום והפועל רמת גן. תהנו

הסגירות שהקהל הוותיק כופה מביאה לפעמים לכך שלא מגיעים לקונצרט שבו למשל מנוגנת יצירה של יאן זלנקה, מלחין בארוק צ'כי שהלך לעולמו כעשור לפני שמוצרט נולד. למה לא מגיעים? כי לא מכירים את שם המלחין וחושבים שמדובר ביצירה עכשווית, מודרנית. גם המושג 'מודרני' הוא אבן נגף בתכנון התוכניות. מה זה מודרני? מה זה עכשווי? בעולמם של נאמני המוזיקה הקלאסית גם יצירה שנכתבה לפני 80 או 100 שנה היא חדשנית ומודרנית"
"הגיע הזמן שהקהל שנהנה מאיתנו גם יסמוך עלינו". ברק טל, מייסד אנסמבל סולני ת"א, מדבר

אנסמבל סולני תל-אביב מתחיל עונה חדשה. הקבוצה נמצאת בפתחו של העשור השני לקיומה, ועצם קיומה הוא עניין להשתבח בו.

השיחה עם ברק טל, מייסדו ומנהלו המוזיקלי של האנסמבל, מתקיימת סמוך לקבלת הידיעה על סגירתם של שני הרכבים מוזיקליים מוכרים – התזמורת הקאמרית הרצליה, שפעלה יותר משלושה עשורים, וסולני באך, שפעלו בנוף המוזיקלי הישראלי ארבע שנים. באנסמבל סולני תל-אביב המצב קצת יותר מעודד.

בעוד זמן קצר ייסע האנסמבל להשתתף בפסטיבל במערב שווייץ. "לא תאמין, אבל גילו אותנו דרך הפייסבוק", אומר טל.

מה תבצעו שם?

"בין היתר את 'על נהרות בבל' של מארק לברי, יצירה שגילינו לפני חודשים אחדים בלבד".

"הבקשה מאתגרת, וההשקעה של המזמין בהתאם"

אנסמבל סולני תל-אביב אינו תזמורת רגילה, בעיקר מבחינה כלכלית. חברי האנסמבל אינם נהנים ממשכורות קבועות ומהתנאים הנלווים לכך, כולם עצמאים. כל נגן מקבלים תשלום על-פי מספר החזרות וההופעות שהוא משתתף בהן.

"המשמעות של השיטה היא שעלותו של קונצרט למי שמזמין את האנסמבל משתנה", אומר טל. "אם מדובר בתוכנית שהאנסמבל מכיר היטב, ולכן ניתן להסתפק במספר מצומצם של חזרות, העלות תהיה נמוכה מקונצרט שאת כל יצירותיו צריך להכין.

ברק-טל-01.jpg
ברק טל, תמונת יח"צ

כך למשל האנסמבל הוזמן לנגן תוכנית מיצירות המלחין ז'אן סיבליוס, שיצירותיו אינן נמצאות בסל היצירות המוכר לנגנים. הבקשה מאתגרת, וההשקעה של המזמין בהתאם.

"עם זאת", מדגיש טל, "העובדה שלא מדובר בתזמורת במובן המקובל לא מלמדת על הכנה פחותה או נחותה בהשוואה לגופי ביצוע אחרים. ההיערכות שלנו שונה. הנגנים מקבלים את תווי היצירה זמן רב מראש ובאים לחזרה הראשונה מוכנים. כלומר, החזרה הראשונה אינה המקום שבו הנגנים נפגשים לראשונה עם היצירה.

"השיטה מוכיחה את עצמה בעיקר בשנה האחרונה ובזו המתקרבת. האנסמבל משנה מעט את פניו. כשקמנו היינו קבוצת חברים שמכירים היטב זה את זה. היום אנחנו הוותיקים כבר מתקרבים לגיל 40 ונכנסים נגנים חדשים.

אנחנו מקבלים נגנים, שומעים אותם, רואים אם הם מתאימים לנו במישור המוזיקלי, אם יש להם אוריינטציה שבין בארוק לקלאסי, צליל מבריק וריקודי, ללא עודפי ויברטו רומנטיים ודומיהם. אנחנו גם בודקים אם המועמדים החדשים מתאימים להיקלט בקבוצה גם במישור האישי.

היו מקרים שלא קיבלתם מוזיקאים מסיבות חברתיות?

"כן. מצד שני, בגלל שיטת העבודה, שמכינים יצירות זמן רב מראש, ולקראת ההופעה יש חזרות של כל קבוצת כלים בנפרד, עם ראשי הקבוצות, וחזרות עם כל הנגנים – הליך ההטמעה של הנגנים החדשים קל יותר".

"הקהל מוכן לטרוף מי שמוחא כפיים בסוף פרק"

האנסמבל פועל כבר יותר מעשור. מה השתנה?

"המון השתנה, ואני מתכונן בעונה הקרובה לבצע כמה מהפכים. דפוס הקונצרט, המופע שנקרא קונצרט, לא השתנה כבר יותר מ-80 שנה. מבנה הקונצרט כולל כמעט תמיד יצירה קצרה בפתיחה, אחריה יצירה עם סולן, הפסקה, ויצירה סימפונית גדולה. הנגנים באים באותן חליפות שחורות ושמלות שחורות, והקהל המכיר והוותיק אינו רגיל בחידושים.

"הקהל מוכן לטרוף מי שמוחא כפיים בסוף פרק ולא רק בסוף היצירה, הוא זוכה במבטים מזרי אימה. הוא מרשה להשתעל רק בין הפרקים, ועוד דפוסים קבועים שעושים שני דברים: מצד אחד הם דואגים לשמר את הקהל הוותיק, קהל נאמן, מכובד, שאינו מוכן לשמוע אלא את היצירות המוכרות לו זה כבר, קהל שאינו מוכן לקבל חידושים של שילוב מדיות אחרות בקונצרט, שלא ידברו בין היצירות, מן הבמה, שלא יקרינו צילומים, שלא יעירו הערות. מה שהיה הוא שיהיה.

"איפה הבעיה? הבעיה היא שהקהל הזה, שמתוך נאמנות אנחנו משתעבדים לרצונו, הקהל הזה הולך ופוחת, בדרך הטבע. קהל חדש, שונה, צעיר, שלא גדל על המסורת הנוקשה של תרבות צריכת הקונצרטים, בא לקונצרט אחד, נפגע, ולא שב יותר.

"השנה למשל בתוכנית שכולה מוצרט החלטתי לפרק את הסימפוניה מס' 40, המוכרת כל-כך, ובין פרק לפרק שילבנו שירים של מוצרט וקטעי קריאה ממכתביו. קיבלנו הרבה תגובות נלהבות על החידוש, אבל קיבלנו גם תגובות זועמות בנוסח של 'איך אתם מעיזים'.

אנסמבל-סולני-תא-יחצ.jpg
אנסמבל סולני ת"א, תמונת יח"צ

"הסגירות שהקהל הוותיק כופה מביאה לפעמים לכך שלא מגיעים לקונצרט שבו למשל מנוגנת יצירה של יאן זלנקה, מלחין בארוק צ'כי שהלך לעולמו כעשור לפני שמוצרט נולד. למה לא מגיעים? כי לא מכירים את שם המלחין וחושבים שמדובר ביצירה עכשווית, מודרנית.

"גם המושג 'מודרני' הוא אבן נגף בתכנון התוכניות. מה זה מודרני? מה זה עכשווי? בעולמם של נאמני המוזיקה הקלאסית גם יצירה שנכתבה לפני 80 או 100 שנה היא חדשנית ומודרנית. האם אותם מאזינים זוכרים למשל מי כיכב ב'כוכב נולד' לפני שנתיים, שלוש?".

"גיליתי שגם מוצרט וגם בטהובן פירקו יצירות שלהם"

"אני ער לכך שבשונה מספרות, קולנוע, מחול, שם הקהל רוצה רק את החדש, במוזיקה הקלאסית בעיקר רוצים את המוכר והידוע", אומר טל. "הדפוס המאובן הזה של הקונצרט לא תמיד היה. בדקתי תוכניות קונצרטים מזמנו של מוצרט וגיליתי שהוא, וגם בטהובן, פירקו יצירות שלהם ולא השמיעו סימפוניה ברצף. בין הפרקים שלבו יצירות אחרות.

"או למשל גיליתי שהיה מאוד מקובל להתחיל עם הסימפוניה בחלק הראשון, ובהמשך להשמיע יצירות קלילות יותר. אני מודה שגם אני כמאזין נהנה יותר משילובים. הערה של נגן, או גם של מי שאינו בהכרח מוזיקאי, יכולה להביא אותי להקשבה אחרת גם ליצירה שאני מכיר היטב.

"אני משוכנע שאילו הקהל היה שומע סמוך לביצוע של רביעיית כלי הקשת מס' 3 של שוסטקוביץ', שעובדה לתזמורת כלי קשת, על היותה בבואה ליחסי אמן-שלטון בתקופה שבתוך מלחמת העולם השנייה ומיד אחריה, הוא היה מקשיב אחרת. כשאנחנו משמרים את המסורות המקובעות אנחנו למעשה מתנתקים מן המציאות. אנחנו בפירוש לא דואגים לקהל חדש".

אם כך, למה הקהל אמור לחכות בעונה הבאה?

"למהפך, להפתעות. למשל בקונצרט שתוכניתו פורסמה מראש, יופיע סולן ששמו אינו כלול בתוכנית, או יצירה שלא ידוע עליה מראש. יצירה חדשה, או יותר נכון יצירה חדשה לקהל השמרן, שלדעתי הוא יקבל היטב, כי היא יפה וראויה, אבל שמה או שמו של מחברה עלול להרתיע את רוכשי הכרטיסים.

"ייאמרו דברים על היצירה או על הקשרים שלה, ולא בהכרח על-ידי המנצח. המלים של יצירות מושרות יוקרנו בגב הבמה. לא בכל הקונצרטים תהיה הפסקה. טכנית יש גם רגעים שניתן למלאם בתוכן חדש, הרגעים שבהם מנהל הבמה משנה את מערך הכלים, מעלה או מוריד פסנתר סולני.

"במקום לראות את עבודות הבמה, אפשר לצפות בסרטון קצר על היצירה, על המלחין, על המבצעים… כללית נראה לי שלקהל של היום, תוכניות קונצרטים שנמשכות כשעתיים כולל הפסקה הן ארוכות מדי. מעשית, אני חושב על אמצעים שישפרו את החוויה האקוסטית.

אנסמבל-סולני-תא-01.jpg
אנסמבל סולני ת"א, תמונת יח"צ

"צילום וידיאו בזמן הנגינה למשל: לא תמיד קהל מאזינים מזהה שהקטע הסולני היפהפה שהוא שומע מנוגן על-ידי האבוב או הקלרנית. צילומי תקריב בזמן הנגינה ישפרו את ההקשבה".

"כל התזמורות הן שבויות של הקהל"

אינך חושש שמדיניות מהפכנית תגזול כמה מן המנויים?

"באשר למנויים אני פחות מודאג. בשלושת המקומות שבהם יש לנו סדרות קונצרטים – חיפה, כפר-שמריהו ותל-אביב – אנחנו נמצאים היום בדיוק באותו מספר מנויים שהיה לנו בזמן הזה לפני שנה. בכל זאת, ייתכן שיהיו מי שיחליטו שזה לא בשבילם. אבל אני משוכנע שאגיע לקהל חדש.

"המנצח הישראלי דוד גריילסמר, שיופיע בהמשך השנה עם התזמורת הסימפונית ראשון-לציון, שינה דפוסי קונצרטים בז'נבה, בשווייץ, שם הוא מנהל את התזמורת הקאמרית המקומית. הוא טוען שחל שינוי בקהל: יש מי שעזבו, אבל בסך-הכל יש לו היום אולמות מלאים בקהל שבעבר ככל הנראה לא היה מגיע לאולם קונצרטים.
"אני חושב שכל התזמורות הן שבויות של הקהל. אני חושב שהגיע הזמן שהקהל שנהנה מאיתנו גם יסמוך עלינו, על שיקול הדעת שלנו".

כיוונים נוספים בהבאת קהל חדש?

"רעיונות לא חסרים, אני עוד לא יודע אם ואיך נממש אותם. למשל, קהל שבא לשמוע יצירה בקונצרט אינו יכול להיות ער להתלבטות שלי, של הנגנים, עד שהגענו להחלטה על מהירות מסוימת, על עוצמה מסוימת ועל חלוקה פנימית בהבלטת כלי מסוים על פני חברו. אני משוכנע שקהל שיגיע לחזרות וישמע את ההתלבטויות שלנו יקשיב אחרת בערב.

"השנה בתל-אביב אנחנו חוזרים לאולם בקונסרבטוריון שברחוב שטריקר, ושם נפתח את החזרות לקהל. כיוון אחר הוא הגעה לקהל צעיר. אני לא מדבר דווקא על זאטוטים, אלא על חטיבות הביניים והתיכונים.

"בקונצרט שקיימנו במזרע לתלמידים, בלי קוסם ובלי ליצן, רק באמצעות שיחה, עוררנו עניין גדול. היה תהליך הכנה, תמיד יש תהליך הכנה. אז אני בעצמי נסעתי וניגנתי בכינור נושאים מתוך היצירות. הצעירים רצו לשמוע, אחרי שהנגינה הסתיימה, החל בינינו ויכוח פורה שהביא לכך שהם הכירו עוד כלים ועוד יצירות.

"השנה אני גם אנצח על תזמורת שכולה צעירים, תזמורת בית-הספר ויצ"ו צרפת בחיפה. הנגנים משמשים סוכנים מצוינים לעניין. התחלתי לראות בקהל, בינתיים במידה מועטה, גם כמה מחברי, שכמוני נמנים עם אוהדיה הפעילים של קבוצת הכדורגל הפועל רמת-גן, ששוב עלתה לליגה הראשונה. זו התחלה מבטיחה. הם יגיעו לקונצרט שבו מופיע שלמה גרוניך, אבל לא רק לקונצרט הזה.

"חידוש נוסף שאולי יביא קהל חדש הוא שילוב של אנסמבל הזמרים קולגיום, שאני מתחיל לנהל במקומו של אבנר איתי שפרש, ביצירות של מוצרט, מנדלסון ופורה לאורך השנה. נוסף לגרוניך שכבר הזכרתי צפויים קונצרטים מרתקים עם נגן הבסון סרג'ו אזוליני, עם הקלרניתן חן הלוי, עם הכנרת אנטייה וייטהאוס ועוד. זו מדיניות חדשה. מדיניות של הפתעות".

ביקור בשוייץ לפתיחת העונה

רפרטואר "חו"ל". נגני אנסמבל שמתאספים מרחבי אירופה. יומיים של חזרות וקונצרט אחד. זה כבר הופך למסורת – גם את העונה הזו אנחנו פותחים בנסיעת בזק לחו"ל. והפעם: Crans Montana בשוייץ. בשבוע הבא זה קורה

זה האזור שבו נהיה בשבוע הבא, כפי שהוא נראה בקיץ

זה מתחיל להפוך למסורת. בשנה שעברה פתחנו את העונה שלנו בנסיעה קצרה לסלוניקי, שם הופענו בקונצרט אחד בפסטיבל בעיר. ובשבוע הבא אנחנו מתכנסים שוב, והפעם על-מנת לנגן בפסטיבל "Les Sommets du Classique" באזור הצרפתי של שוייץ. האזור משמש בחורף לסקי, וכך הוא נראה בד"כ בחודשי החורף.

אבל אנחנו נגיע לשם דווקא בתקופת הקיץ, ונופיע בקונצרט אחד במסגרת פסטיבל Les Sommets du Classique. כפי שהיה בשנה שעברה בסלוניקי, גם הפעם ניפגש כולנו שם, כלומר בז'נבה, כאשר חלק מהנגנים יגיעו ביחד מהארץ, והיתר יגיעו משוייץ ומאיטליה. גם תכנית הקונצרט תהיה ברובה מתוך יצירות הרפרטואר של האנסמבל, שכבר הפכו באופן מסורתי ל"תכניות חו"ל". הדיברטימנטו ברה מז'ור ק.136 של מוצרט, סויטת הולברג של גריג, ריקודים רומניים של ברטוק. הפעם נביא גם את יצירתו של המלחין הישראלי מארק לברי, אותה ביצענו לאחרונה במרכז עינב במסגרת ערב הוקרה למלחין. הסולנים יהיו שני פסנתרנים – הבלגי אלכסנדר גרנינג והישראלי יובל כהן. הם ינגנו איתנו את הקונצ'רטו בדו מינור לשני פסנתרים של באך.

בסרטון הפרומו של הפסטיבל מציגים ב30 שניות את כל המבצעים, כאשר לקראת הסוף ניתן לשמוע בצרפתית את שמו של האנסמבל. הסרטון מופיע בדף הבית של הפסטיבל, כאן.

אנחנו טסים ביום שני הקרוב, 13.8. הקונצרט ביום רביעי 15.8, ונשוב לארץ בחמישי 16.8. את החוויות מהנסיעה אביא בפוסט הבא, לכשנשוב.

עוד קצת על ריקרדו מוטי

איזה הומור, איזו אישיות כובשת. ריקרדו מוטי מקבל פרס, ונושא נאום קורע מצחוק על מהות הניצוח ותפקיד המנצח. חובה, למי שעוד לא ראה את הקטע הזה. וגם למי שכבר ראה – מומלץ לראות את זה שוב ושוב. כל-כך מרתק, כל-כך שנון, כל -כך נכון