קונצרט מוצלח בכפר שמריהו

בקונצרט הראשון, שהיה שלשום בכפר-סבא, לא נכחתי. אתמול הגעתי לשמוע את האנסמבל באולם וייל בכפר-שמריהו. רשמים מהקונצרט, הפעם מהצד של הקהל

image

הקונצרט באולם וייל נפתח בריקודים הרומניים של ברטוק. אני מכיר את אולם וייל כאולם יבש שהצליל לא עובר בו היטב לקהל. להפתעתי הרבה – האנסמבל התחיל לנגן ושמעתי צליל ענק!!! ישבתי למעלה, רחוק מהבמה, וממש לא ציפיתי לכזאת עוצמה. האנסמבל נשמע מגובש ומלוטש, ועם נפח כמו תזמורת סימפונית. גם היתה אנרגיה והתלהבות. ביצוע נפלא.

היצירות שניגן הכנר חגי שחם בהמשך הערב (בלוך "בעל שם" ושתי יצירות של הובאי), ממש תואמות את סגנון הנגינה שלו. נגינה וירטואוזית ללא מגבלות בכל חלקי הכינור, בכל הפוזיציות ועל כל המיתרים מלמטה למעלה ובחזרה, ויברטו משתפך שמזכיר קצת את גדולי הכנרים מראשית המאה הקודמת, הבעה מוסיקלית אישית ומיוחדת, וצליל מבריק וגדול. פשוט נגינה נפלאה. האנסמבל והמנצח אנטונלו מנקורדה היו צריכים להתמודד עם מוסיקה שאינה קלה לליווי, שהטמפים משתנים בה לעיתים קרובות ושיש בה הרבה חופש לסולן. אלה יצירות שלפעמים לתזמורת אין בהן הרבה מה לנגן אבל יש הרבה מה לקלקל. למרות שהיתה מידי פעם תחושה של מתח ולחץ – האם הם יצליחו ללוות את הסולן מבלי לטעות – בסה"כ הליווי היה מקצועי מאוד, ואיפשר לחגי להישמע במיטבו. כאשר חגי סיים את חלקו והקהל יצא להפסקה היתה לי תחושה שזה עבר ממש מהר. זה סימן טוב. באמת, התכנית זרמה בחלק הראשון באופן טבעי מיצירה ליצירה, וגרמה לי, כקהל, לצאת להפסקה עם חיוך ועם ציפייה לשמוע עוד.

החלק השני של הקונצרט היה החלק הרציני יותר. יצירה אחת בלבד – המטמורפוזות של שטראוס. זו יצירה שמנוגנת ברצף אחד, כחצי שעה, ואינה מחולקת לפרקים. בחלק הזה של הקונצרט ישבתי יותר למטה באולם, ודווקא משם שמעתי פחות טוב. העוצמה שהגיעה למעלה בחלק הראשון של הקונצרט היתה פחותה כשישבתי בשורה 5 או 6. יש הרבה מאוד קשיים אובייקטיביים ליצירה הזו. קודם כל, כל נגן מנגן בה תפקיד סולני עצמאי, ויש המון קולות שונים. קשה לשמוע ולעקוב אחרי הכל. ריבוי הקולות גם יוצר בד"כ בעיות אינטונציה ובעיות ריתמיות. וגם, הנגינה במשך כמעט חצי שעה ברצף יוצרת איזשהו קושי להישאר בתוך החוויה הממושכת מבלי ללכת לאיבוד בדרך. המנצח אנטונלו מנקורדה והאנסמבל עשו עבודה נהדרת בביצוע של היצירה. החטיבות האיטיות, בפתיחה ובסיום של היצירה, היו מאוד חזקות ומגובשות, גם מבחינת הצליל וגם מבחינת האופי. כשהיצירה הסתיימה היתה ממש הרגשה שקרה משהו מאוד משמעותי על הבמה. שלרצף המוסיקלי הזה היה תוכן. האינטונציה בביצוע כולו היתה בסה"כ מצויינת למרות הקשיים הרבים. היו רגעים סולניים אינדיבידואליים מאוד יפים, וקטעי מוסיקה קאמרית נפלאים בין כמה נגנים. מידי פעם, בקטעים המהירים, הלכתי קצת לאיבוד, וזה קרה לפעמים בגלל בלאנס לא מספיק ברור (כלומר יותר מידי עומס צלילי של הרבה קולות בו זמנית) ולפעמים בגלל שלא היתה מספיק ארטיקולציה ותחושה ריתמית. אני חושב שהדברים האלה קורים כמעט בכל ביצוע של היצירה הזאת, כי הכתיבה שלה גם כך היא מאוד עמוסה ולא שקופה. בסך הכל זה היה ביצוע מצויין, והוא גרם לי להרגיש גאווה גדולה באנסמבל. הערב כולו היה מיוחד ועם תכנית לא שגרתית, שלמרות שהיא אינה ארוכה והקונצרט הסתיים מוקדם, זו תכנית מלאה ועמוסה.

סולני תל-אביב לפני ביצוע המטמורפוזות של שטראוס. איפה מסתתר הכנר הראשי?

מחר הקונצרט יתקיים באולם רפפורט בחיפה, עם הרצאה מקדימה בשעה 19:30, וביום ראשון במרכז עינב בשעה 20:30. כדאי מאוד (והפעם אני ממליץ כמבקר מוסיקה "אובייקטיבי" ולא כמבצע)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s