שיעור ניצוח מאלף עם ריקרדו מוטי. מומלץ

הוידאו הבא הוא קטע קצר מתוך חזרה של ריקרדו מוטי על סימפוניה של שוברט. בדרכו האלגנטית, השנונה והכובשת, הוא משכנע את התזמורת שאת השינוי ההרמוני מדו מז'ור ללה במול מז'ור – הם עושים ולא הוא. חוץ מלשנות פרצוף הוא לא יכול לעשות כלום… מרתק, שנון, מאלף. למי שלא מכיר (וגם למי שכן) – שווה צפייה

ריקרדו מוטי. שיעור ניצוח מאלף

מודעות פרסומת

סיום איכותי לעונה מוצלחת

המלחין צבי אבני נענה בחיוב לבקשתי להחליף ברגע האחרון את המלחין ינעם ליף כאורח של ערב הידידים אצל רפאלה חרל"פ בהרצליה. השיר "יש לי סימפטיה" של שלמה גרוניך (פרומו לקונצרט הגאלה של העונה הבאה) בעיבודו של יונתן קרן זכה לביצוע מלהיב של נגני האנסמבל. ואת עונת הקונצרטים סיימנו בביצוע איכותי ומגובש ליצירתו של מרק לברי "על נהרות בבל", בשידור חי ברדיו ואל מול אולם מלא במרכז עינב. סיכום הימים האחרונים של עונת 2011-2012

שיחה עם המלחין צבי אבני

 

 

בערבי הידידים האחרונים שלנו התחלנו לשלב שיחות עם מוסיקאים בכירים בסצנה המוסיקלית בארץ. הפורמט הזה זוכה להצלחה, ולכן גם בערב הידידים האחרון, שהתקיים במוצ"ש אצל רפאלה חרל"פ בהרצליה פיתוח, המשכנו במסורת זו. הפעם ארחנו את המלחין צבי אבני, חתן פרס ישראל. השיחה איתו היתה מעניינת, משעשעת ומרתקת, והיא כללה ניסיון להסביר לקהל מדוע המוסיקה המכונה "מודרנית" היא מוסיקה טובה שהוא יוכל להנות ממנה אם הוא יבוא בגישה הנכונה להאזנה, הערות על כמה מיצירותיו, כמה משפטים על ספרו האוטוביוגרפי החדש, וכמה אנקדוטות מצחיקות על פאול בן חיים וברכה צפירה (מתוך הספר). ערב הידידים זכה להצלחה גם בזכות הנגינה הנפלאה של ארבעה מחברי האנסמבל – טלי גולדברג וקורדליה הגמן בכינורות, יעל פטיש בויולה ויוני גוטליבוביץ' בצ'לו.  הם ניגנו ברגישות רבה שלושה פרקים מרביעיית "הציד" של מוצרט, פרק מתוך מחזור קטעי רביעייה של דבוז'אק, ושני שירים לסיום, שאחד מהם – יש לי סימפטיה – קשור קשר ישיר לתכנית העונה הבאה בה נארח את שלמה גרוניך לערב הגאלה. כ100 איש הגיעו לערב הידידים והתגובות היו נפלאות.

הרביעייה בפעולה

 

למחרת, ביום ראשון, התקיים ערב יוצא דופן לכבודו של המלחין מרק לברי. את החלק שלנו בערב הזה – יצירה של 12 דק' לתזמורת כלי קשת בשם "על נהרות בבל" – הכנו בחזרה אחת בלבד באותו הבוקר. החזרה היתה אינטנסיבית מאוד, תוך עבודה על הרבה פרטים. היינו צריכים ללמוד את היצירה ולהכין אותה ברמה הכי גבוהה (לשידור ברדיו) תוך כמה שעות. הריכוז בחזרה היה גבוה, וההתקדמות מהירה. הערב עצמו היה חגיגי מאוד, ונכחו בו הרבה מאוד מלחינים, מנצחים, נגנים ואנשי מוסיקה. אולם עינב היה מלא לגמרי, והארוע היה מכובד ויפה. עבורנו זה בהחלט היה סיום עונה מוצלח, שהשאיר את הנגנים ואותי עם טעם טוב.

 

החל משבוע הבא אכתוב סדרה של פוסטים שיעסקו בעונת הקונצרטים הבאה שלנו, תוך הצגת התכניות והאמנים האורחים. כדאי לעקוב.

 

מצדיעים למלחין מרק לברי

בראשון הקרוב, 17.6.2012, נופיע במרכז עינב בתל-אביב, ובשידור חי בקול המוסיקה, עם יצירתו של מרק לברי "על נהרות בבל" לתזמורת מיתרים. הערב יוקדש כולו למלחין מרק לברי וישתתפו בו גם זמרים, מקהלה ונגנים רבים

מרק לברי

 

למוסיקה של מרק לברי נחשפתי לראשונה בגיל 12 כשניגנתי בתזמורת הנוער של חיפה את הפואמה הסימפונית הנפלאה שלו "עמק". מאוד אהבתי לנגן את היצירה. בהמשך, כמנצח הבית של התזמורת הסימפונית חיפה, הכרתי את בתו, הנבלאית אפרת לברי, שניגנה בתזמורת ובהמשך גם ניהלה אותה. בשנים האחרונות הקדישה אפרת זמן רב לתיעוד, הנצחה, הוצאה לאור של תוים והקמת אתר של מרק לברי. לערב ההצדעה למרק לברי, שיתקיים ביום ראשון הקרוב במרכז עינב, היא הזמינה כמה גופי ביצוע מוכרים בארץ, ובהם גם אנחנו. הארוע זוכה לחשיפה גדולה וליחסי ציבור, וישודר בשידור חי בקול המוסיקה. האולם צפוי להיות מלא. לכתבה מאתר "הבמה" על הארוע לחצו כאן. כתבות נוספות בנושא יועלו בהמשך.

ערב ידידים עם המלחין ינעם ליף ונגני האנסמבל

בעקבות ההצלחה של ערבי הידידים האחרונים, אנחנו מסיימים את העונה עם ערב ידידים נוסף, שיתקיים במוצ"ש הקרוב 16.6.2012 בהרצליה פיתוח. האורח הפעם יהיה המלחין פרופ' ינעם ליף

ינעם ליף

 

בערב הידידים האחרון לעונה זו, שיתקיים במוצ"ש הקרוב 16.6.2012 בהרצליה פיתוח, תנגן רביעיית מיתרים מנגני האנסמבל (קורדליה הגמן וטלי גולדברג בכינורות, יעל פטיש בויולה ויוני גוטליבוביץ' בצ'לו) רביעיות של מוצרט ודבוז'אק וכן עיבודים לשירי שלמה גרוניך. אורח הערב יהיה המלחין ינעם ליף. הוא ישוחח על נושא המוסיקה המכונה "בת זמננו", מדוע היא מפחידה את הקהל וכיצד ניתן להתגבר על הפחד הזה, על יצירתו "שלושה מדריגלים סתוויים" לצ'לו ותזמורת שתבוצע בעונה הבאה ע"י האנסמבל והצ'לן יוני גוטליבוביץ' (עם השמעת קטע מתוכה), וקצת על נושא החינוך המוסיקלי. ינעם ליף היה מורה שלי בתיכון לאמנויות ויצ"ו בחיפה ובאקדמיה למוסיקה בירושלים, והיתה לו השפעה גדולה על עיצוב אישיותי המוסיקלית ועל תפיסתי את החינוך המוסיקלי. בשנים האחרונות לימדנו ביחד בביה"ס לאמנויות ויצ"ו בחיפה, ובסיום השנה הזאת, עם מינויו לראש האקדמיה למוסיקה בירושלים, הוא ייאלץ, לדאבוננו, לעזוב את ביה"ס התיכון על-מנת להתמקד בעבודתו באקדמיה.

יוני גוטליבוביץ'

 

 

ערב הידידים יתקיים כאמור במוצ"ש הקרוב 16.6.2012 בשעה 20:30 בביתה של רפאלה חרל"פ בהרצליה פיתוח, רחוב הקדמה 59. להזמנת כרטיסים ניתן להתקשר לטלפון 054-4940317

סערת המוסיקה של וגנר חוזרת לארץ

קונצרט שלם מיצירותיו של וגנר, שהיה אמור להתקיים באוניברסיטת תל-אביב, בוטל. עוד לפני הביטול, הבעתי את עמדתי בנושא בתכנית "יום חדש" בערוץ 2 בהנחיית דליה מזור ויואב לימור. הקטע המלא מהשיחה – בפנים

סוגיית השמעת ריכרד וגנר בישראל חזרה לכותרות בעקבות יוזמה לקיום קונצרט שלם מיצירותיו באוניברסיטת תל-אביב. היוזמה עוררה התנגדות בקרב ניצולי שואה, ולבסוף הקונצרט בוטל.

לביצוע הקונצרט הוקמה תזמורת אד-הוק חד פעמית, אליה הוזמנו נגנים מתזמורות שונות. כמה מנגני אנסמבל סולני תל-אביב שהוזמנו להשתתף באירוע – סירבו. לפני כמה ימים השתתפתי בדיון בנושא במסגרת התכנית "יום חדש" בערוץ 2, כאשר אל מול עמדתי המתנגדת לביצוע המוסיקה של וגנר בארץ, הציג פרופ' ישראל שטיינר (סגן יו"ר עמותת וגנר ממארגני הארוע) את עמדתו בעד השמעתה. הנחו את התכנית ואת הדיון דליה מזור ויואב לימור. הנה הקטע מהתכנית בנושא וגנר.

לקריאת הדיווח מ"הארץ" על ביטול הקונצרט לחצו כאן

ריכארד ואגנר

חשוב לי להבהיר כאן – אינני מתנגד למוסיקה של וגנר כמו שאינני מתנגד למוסיקה של שטראוס (רק השבוע ביצענו באנסמבל את המטמורפוזות של שטראוס, כפי שסיפרתי כאן). אני כן מתנגד לפגיעה באוכלוסייה של ניצולי השואה ולחוסר הרגישות המופגן כלפי אוכלוסיה זו, שהיא חלק בלתי נפרד מאיתנו ומקיומנו כאן בארץ.

אתם מוזמנים להגיב ולהביע כאן את עמדתכם בנושא ביצוע המוסיקה של וגנר בארץ.

קונצרט מוצלח בכפר שמריהו

בקונצרט הראשון, שהיה שלשום בכפר-סבא, לא נכחתי. אתמול הגעתי לשמוע את האנסמבל באולם וייל בכפר-שמריהו. רשמים מהקונצרט, הפעם מהצד של הקהל

image

הקונצרט באולם וייל נפתח בריקודים הרומניים של ברטוק. אני מכיר את אולם וייל כאולם יבש שהצליל לא עובר בו היטב לקהל. להפתעתי הרבה – האנסמבל התחיל לנגן ושמעתי צליל ענק!!! ישבתי למעלה, רחוק מהבמה, וממש לא ציפיתי לכזאת עוצמה. האנסמבל נשמע מגובש ומלוטש, ועם נפח כמו תזמורת סימפונית. גם היתה אנרגיה והתלהבות. ביצוע נפלא.

היצירות שניגן הכנר חגי שחם בהמשך הערב (בלוך "בעל שם" ושתי יצירות של הובאי), ממש תואמות את סגנון הנגינה שלו. נגינה וירטואוזית ללא מגבלות בכל חלקי הכינור, בכל הפוזיציות ועל כל המיתרים מלמטה למעלה ובחזרה, ויברטו משתפך שמזכיר קצת את גדולי הכנרים מראשית המאה הקודמת, הבעה מוסיקלית אישית ומיוחדת, וצליל מבריק וגדול. פשוט נגינה נפלאה. האנסמבל והמנצח אנטונלו מנקורדה היו צריכים להתמודד עם מוסיקה שאינה קלה לליווי, שהטמפים משתנים בה לעיתים קרובות ושיש בה הרבה חופש לסולן. אלה יצירות שלפעמים לתזמורת אין בהן הרבה מה לנגן אבל יש הרבה מה לקלקל. למרות שהיתה מידי פעם תחושה של מתח ולחץ – האם הם יצליחו ללוות את הסולן מבלי לטעות – בסה"כ הליווי היה מקצועי מאוד, ואיפשר לחגי להישמע במיטבו. כאשר חגי סיים את חלקו והקהל יצא להפסקה היתה לי תחושה שזה עבר ממש מהר. זה סימן טוב. באמת, התכנית זרמה בחלק הראשון באופן טבעי מיצירה ליצירה, וגרמה לי, כקהל, לצאת להפסקה עם חיוך ועם ציפייה לשמוע עוד.

החלק השני של הקונצרט היה החלק הרציני יותר. יצירה אחת בלבד – המטמורפוזות של שטראוס. זו יצירה שמנוגנת ברצף אחד, כחצי שעה, ואינה מחולקת לפרקים. בחלק הזה של הקונצרט ישבתי יותר למטה באולם, ודווקא משם שמעתי פחות טוב. העוצמה שהגיעה למעלה בחלק הראשון של הקונצרט היתה פחותה כשישבתי בשורה 5 או 6. יש הרבה מאוד קשיים אובייקטיביים ליצירה הזו. קודם כל, כל נגן מנגן בה תפקיד סולני עצמאי, ויש המון קולות שונים. קשה לשמוע ולעקוב אחרי הכל. ריבוי הקולות גם יוצר בד"כ בעיות אינטונציה ובעיות ריתמיות. וגם, הנגינה במשך כמעט חצי שעה ברצף יוצרת איזשהו קושי להישאר בתוך החוויה הממושכת מבלי ללכת לאיבוד בדרך. המנצח אנטונלו מנקורדה והאנסמבל עשו עבודה נהדרת בביצוע של היצירה. החטיבות האיטיות, בפתיחה ובסיום של היצירה, היו מאוד חזקות ומגובשות, גם מבחינת הצליל וגם מבחינת האופי. כשהיצירה הסתיימה היתה ממש הרגשה שקרה משהו מאוד משמעותי על הבמה. שלרצף המוסיקלי הזה היה תוכן. האינטונציה בביצוע כולו היתה בסה"כ מצויינת למרות הקשיים הרבים. היו רגעים סולניים אינדיבידואליים מאוד יפים, וקטעי מוסיקה קאמרית נפלאים בין כמה נגנים. מידי פעם, בקטעים המהירים, הלכתי קצת לאיבוד, וזה קרה לפעמים בגלל בלאנס לא מספיק ברור (כלומר יותר מידי עומס צלילי של הרבה קולות בו זמנית) ולפעמים בגלל שלא היתה מספיק ארטיקולציה ותחושה ריתמית. אני חושב שהדברים האלה קורים כמעט בכל ביצוע של היצירה הזאת, כי הכתיבה שלה גם כך היא מאוד עמוסה ולא שקופה. בסך הכל זה היה ביצוע מצויין, והוא גרם לי להרגיש גאווה גדולה באנסמבל. הערב כולו היה מיוחד ועם תכנית לא שגרתית, שלמרות שהיא אינה ארוכה והקונצרט הסתיים מוקדם, זו תכנית מלאה ועמוסה.

סולני תל-אביב לפני ביצוע המטמורפוזות של שטראוס. איפה מסתתר הכנר הראשי?

מחר הקונצרט יתקיים באולם רפפורט בחיפה, עם הרצאה מקדימה בשעה 19:30, וביום ראשון במרכז עינב בשעה 20:30. כדאי מאוד (והפעם אני ממליץ כמבקר מוסיקה "אובייקטיבי" ולא כמבצע)