החזרות החלו, מחר מתחילים הקונצרטים

אנטונלו מנקורדה נחת בארץ. החזרות החלו ומתנהלות באינטנסיביות. העבודה איתו מאוד יסודית ואיכותית. הנגנים משתפים פעולה מצוין. החזרה הבוקר החלה בעבודה על המטמורפוזות של שטראוס, שנראה כי הביצוע שלה יהיה מרגש ומצמרר.

בהמשך הצטרף הסולן בתכנית – הכנר חגי שחם, שמנגן את הסויטה בעל שם של בלוך, ושתי יצירות וירטואוזיות של הובאי. הנגינה שלו וירטואוזית, אספרסיבית וסוחפת. תענוג להאזין לצליל המלא שלו ולמוסיקליות שיוצאת מכל צליל שלו.

התכנית מורכבת מיצירות שכולן נכתבו במאה ה20, אבל אי אפשר להגדיר אותה כתכנית מודרנית. היצירות מאוד קומוניקטיביות בסה"כ, ואני מאמין שהקהל שיגיע יהנה מאוד.

ארבעה קונצרטים יתקיימו החל ממחר:
יום ד' 30.5 היכל התרבות כפר סבא
יום ה' 31.5 כפר שמריהו
מוצ"ש 2.6 אודיטוריום רפפורט חיפה
יום א' 3.6 מרכז עינב תל אביב
כל הקונצרטים בשעה 20:30. בחיפה תתקיים הרצאת קדם קונצרט בשעה 19:30

מודעות פרסומת

תל-אביב-ברלין פרק חדש

בזכות הקשר המיוחד של האנסמבל עם מוסיקאים מברלין – סולנים, מנצחים ונגנים באנסמבלים מובילים – אנחנו זוכים לביקורים של אמנים מהשורה הראשונה, ומתעדכנים בנעשה בבירה האירופית מבחינת הסטנדרטים וסגנונות הנגינה. בתכנית הקרובה שלנו נארח את המנצח אנטונלו מנקורדה, שכיום מכהן כמנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית פוטסדאם

אנטונלו מנקורדה

על הקשר של האנסמבל עם ברלין כתבתי כאן לא מעט. אחרי שיצרנו קשר עם סרג'יו אזוליני (ב2005), שלימים מונה ליועץ האמנותי של האנסמבל, וארחנו את המנצח קרל היינץ סטפנס מברלין, כעת אנחנו עומדים לארח אצלנו את המנצח אנטונלו מנקורדה. אנטונלו הוא כיום המנהל האמנותי של התזמורת הקאמרית פוטסדאם – אותה התזמורת שממנה הבאנו אלינו את סרג'יו, אותה התזמורת שנגנים רבים וטובים שלנו ניגנו ומנגנים בה, כולל הכנר הראשי שלנו מתן דגן. הרבה בזכות הקשר המיוחד שלנו עם ברלין, האנסמבל שומר על הסטנדרטים האירופאיים שלו ועל סגנון הנגינה המיוחד, שמקובל כיום בתרבות המוסיקלית האירופית.

את הקשר עם אנטונלו יצרתי בתיווכו של מתן דגן, ונפגשתי איתו בברלין לפני כשנה וחצי. התחלנו לדבר על מוסיקה, על כינור ועל ניצוח (שנינו כנרים לשעבר), ולאט לאט התחלנו לתכנן את הפרוייקט שבו האנסמבל יארח אותו. הכימיה בינינו היתה טובה מאוד, והפגישה היתה מפרה ויעילה. מאז אותה הפגישה תאריכי הקונצרטים שקבענו השתנו וגם התכנית השתנתה קצת, אבל למרות הכל הפרוייקט יוצא אוטוטו לדרך.

במשך שנות קיומו, האנסמבל הזמין לא מעט מנצחים ונגנים מובילים אורחים. מקסים ונגרוב ניצח וניגן סולו עם האנסמבל בשנת 2004, בהמשך הויולנית טבאה צימרמן הובילה פרוייקטים עם האנסמבל (2005 ו2006), הכנר הנורבגי טרייה טונסן ב2008 ו2011, הכנרת אנטייה וייטהאס (2009) שתשוב אלינו גם בעונה הבאה,  כנרת הבארוק קתי דברצני (2006), המנצח מנדי רודן ז"ל ב2006 , הפסנתרן והמנצח דוד גריילסאמר ב2012, סרג'יו אזוליני כמובן, ועוד. כל פרוייקט מהסוג הזה עם מנצח אורח או נגן מוביל שמדריך את האנסמבל, מביא כיוון חשיבה חדש, השראה, אינטרפרטציה אישית, הרגלי נגינה ועבודה משלו – גורם לאנסמבל להיות מאוד ממוקד ומרוכז ומעלה את הרמה שלו. אמנים אורחים בינלאומיים ברמה הגבוהה ביותר יוצרים עניין, רעננות והתלהבות אצל הנגנים.

אנטונלו מנקורדה ינצח אצלנו על המטמורפוזות של שטראוס, יצירות לכינור של בלוך והובאי עם הסולן חגי שחם, וריקודים רומניים של ברטוק. כולנו מצפים לבואו. בפוסטים הבאים אני אעדכן מהחזרות איתו.

וירטואוזיות צוענית הונגרית

לעיתים רחוקות מזדמן לשמוע בקונצרט תזמורתי יצירות וירטואוזיות הונגריות לכינור ותזמורת. הכנר הבינלאומי חגי שחם יבצע עם האנסמבל שתיים מיצירותיו של ינה הובאי, בעיבודים לכינור ותזמורת מיתרים. הנה קטע וידאו קצר מתוך אחת היצירות האלה, בנגינתו של חגי שחם

חגי שחם יתארח אצלנו בקונצרט לסיום העונה בסוף החודש, וינגן, בין היתר, שתי יצירות קצרות לכינור של ינה הובאי. פרטים על מועדי הקונצרטים והתכנית המלאה בפוסטים הבאים.

חגי שחם

קול המוסיקה גוססת, חונקים לנו את התרבות

"העידן החדש של קול המוסיקה, בדרך לסגירתה: תחנה שתישאר בתוך שנה-שנתיים מאוישת על ידי חובבנים, ליצנים, ועורכים אוטומטיים ממוחשבים בלבד." כמה נכון וכמה עצוב.

כיצד הולכת ונעלמת לה לאט לאט תחנת הרדיו שכל מוסיקאי – צעיר, מבוגר, חובב או מקצוען, וכן קהל גדול של חובבי מוסיקה – גדל עליה? כיצד רשות השידור נותנת לזה לקרות? איך אפשר לשכוח את הימים של קונצרטים תזמורתיים בשידורים חיים מרחבי הארץ? קונצרטים בסדרה "צעירים במרכז" בשידור חי מהמרכז למוסיקה ירושלים? סדרת "אתנחתא" מאולם הנרי קראון בירושלים? ואת המגזין של ריקה בר-סלע על מה שקורה בארץ במוסיקה הקלאסית? את "דור הזהב" של רם עברון – אמנים גדולים בהקלטות היסטוריות? התחנה היחידה בארץ שעוסקת במוסיקה קלאסית גוססת. עורכים ומגישים פורשים, ובמקומם לא מביאים מחליפים…

כתבתו של נעם בן זאב מתארת את המציאות העצובה שהתחנה המיתולוגית עוברת, ואת התהליך העצוב שהעולם התרבותי שלנו חווה. הנה הכתבה כלשונה.

פרק נוסף בתהליך הקבורה של קול המוסיקה

07.05.2012

"ירידת תוכניותיה המאלפות של העורכת ריקה בר סלע, ולוח משדרים חדש המבטא בעיקר חובבנות, הם שלב נוסף ברקוויאם של תחנת הרדיו.

לא צריך ללכת ללמוד מוסיקולוגיה באוניברסיטה כדי להבין את סודותיה של המוסיקה המערבית – אפשר להישאר בבית ורק לפתוח את הרדיו בתוכניותיה של העורכת ריקה בר סלע; ולא רק ללמוד, אלא גם, ובעיקר, ליהנות. את הרפרטואר הליתורגי-נוצרי המקהלתי בן אלף שנה היא מגלה בתוכנית "מוסיקה ליום ראשון" בקול המוסיקה – ובאותו יום היא משקפת גם את המוסיקה הנכתבת עכשיו בישראל, בתוכנית "אסיף"; בשישי בלילה, ב"אמנות השיר", היא פותחת נתיב אל אוצרות השיר האמנותי, ובשבת אחר הצהריים נפרשים תחת ידה במלוא הדרם ימי הביניים והרנסאנס, בתוכנית "מוסיקה מהעבר הרחוק".

לצד המבט ההיסטורי אפשר ללמוד על התמונה העכשווית של מוסיקה אמנותית בישראל, במגזין החדשותי שאותו עורכת ומגישה בר סלע בתחילת כל שבוע, ובו שעתיים של ראיונות, סקירות ודיווחים על הנעשה בתחום הקלאסי העשיר בישראל, המציע עשרות קונצרטים מדי שבוע. ולכל אלה מצטרפים מדי פעם קונצרטים רדיופוניים בעריכתה, בביצועים עדכניים, ערוכים בידע מוסיקלי רחב ובטעם מעודן, עם חוש ייחודי לרדיו ולקצב המיוחד שלו.

כל זה היה נכון עד 1 במאי 2012. מהשבוע, אין עוד ריקה בר סלע ברדיו. היא יוצאת לגמלאות, ומהלומה של ממש מונחתת על מאזיני הרדיו ותרבות הרדיו בכלל בישראל, ומהדהדת כאקורד ראשון במארש האבל שמוליך את התחנה אל קבורתה, מארש שהחל להתנגן בפורטיסימו עם כניסתו של מנהל התחנה החדש, אריה יאס. מינויו לפני כארבעה חודשים עורר סערה והתנגדות עצומה מצד עורכי התחנה עצמם, שהצביעו על החריגה מכל נורמה במינוי אדם שלא בא כלל מתחום המוסיקה ובעצמו קרוב לגיל הפנסיה, נגד רצון העובדים, ומתוך מגמה שנראית ברורה לכל אחד: לחנוק את קול המוסיקה ולהמיתו.

ריקה בר סלע.  נתיב של אוצרות

ריקה בר סלע. נתיב של אוצרות. צילום: אמיל סלמן

 

 

 

ומה מבשר לוח המשדרים החדש? את "מוסיקה ליום ראשון" – ללא פירוט התוכנית – עורך גדעון הוד, גמלאי רשות השידור שעד עתה הסתפק במקבץ של מוסיקה קלה בחידון נחמד למאזינים – נחמד, וחסר כל משקל אמנותי. בשישי בלילה, אומרת התוכנייה, תשודר "מסע מוסיקלי עם צעירים" – תוכנית שעליה להוכיח עדיין את משקלה. בשבת בצהריים – היכן התוכנית ההיסטורית מהעבר הרחוק? נעלמה, ובמקומה שוב צץ גדעון הוד, בלי פירוט, ב"פרקי מוסיקה נבחרים" – שם נרדף לעריכה מוסיקלית חפוזה שמחשב יכול לעשותה גם כן; ועל היומן השבועי חתום בשלב זה המפיק מרק פולינס, ולא ברור אם אכן הוא יערוך אותו.

לריקה בר סלע, כמו לכל אחת, יש תחליף – תיאורטית; אבל קברניטי רשות השידור מחרימים את התקנים של עורכים שעוזבים, ולא מחפשים תחליף כלל, ועל כך תעיד הסטטיסטיקה: כשנוסדה הרשת לפני כמעט 30 שנה היו בה 20 עורכים, כולם אנשי מוסיקה, ועתה נותרו בה שבע עורכות בלבד ומנהל חדש אחד, כולן עומדות לצאת לפנסיה בעוד כשלוש שנים. כל הסימנים מראים שהתחנה, אם תמשיך להתקיים כלל, תעבור למיקור חוץ: גמלאים מצד אחד, "צעירים" מצד שני. מפיקי הרשות, אורחים לרגע – אלה יקבעו את פרופיל קול המוסיקה.

יש משהו משותף ליוני בן מנחם, מיקי מירו ואריה יאס, מעבר להיותם גברים ומחזיקי משרות בכירים ברשות השידור – מנכ"ל הרשות, מנהל הרדיו ומנהל קול המוסיקה בהתאמה: איש מהם לא בא מהעולם המוסיקלי המקצועי. העידן שלהם עומד להיות העידן החדש של קול המוסיקה, בדרך לסגירתה: תחנה שתישאר בתוך שנה-שנתיים מאוישת על ידי חובבנים, ליצנים, ועורכים אוטומטיים ממוחשבים בלבד."