שלושה מנצחים בתכנית אחת

האנסמבל עובד השבוע בהדרכת שלושה מנצחים/מובילים שונים באותה התכנית – הפסנתרן דוד גריילסאמר, הכנר מתן דגן, ואני. מה הדומה ומה השונה בין שלושתנו ולמה יהיה מעניין בקונצרט בראשון בערב?

הפסנתרן דוד גריילסאמר מוביל את האנסמבל בקונצ'רטו מס' 9 של מוצרט

 

למרות שמדובר בשלושה אנשים שונים שמובילים את האנסמבל באותה התכנית, ישנה תחושה של אחידות לכל אורכה. האנסמבל מגיב היטב לכל אחד מהשלושה, יודע להסתדר גם עם מנצח וגם בלי, ומתייחס ברצינות ובכבוד לכל יצירה ולכל מי שעומד מולו. בנוסף, למרות השוני בדרכי העבודה ובאופי העבודה של כל אחד משלושתנו – התפיסה המוסיקלית שלנו וסגנון הביצוע של מוסיקה מהקלאסיקה המוקדמת די  דומים.

התכנית כולה מורכבת מיצירות מהקלאסיקה המוקדמת. הפסנתרן דוד גריילסאמר, שזכה לא מזמן בחוזה הקלטות עם סוני, מנגן עם האנסמבל את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 9 של מוצרט, ומנצח עליו תוך כדי נגינה. החזרות איתו מתנהלות באופן מאוד מקצועי, הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה בכל תיבה, הוא מסביר את זה היטב, לפעמים מדגים בפסנתר את תפקיד התזמורת, ומנגן נפלא. האנסמבל משתף איתו פעולה מצויין, ומשתפר כל הזמן במשך העבודה איתו.

הסינפוניות של ק.פ.ע.באך הן וירטואוזיות מאוד וקשות לנגינה. העבודה שמתן דגן עושה עם האנסמבל על הסינפוניה מס' 3 בדו מז'ור מצויינת. הוא מדריך את האנסמבל ממקומו ככנר ראשי, מדגים בנגינה בכינור את רעיונותיו המוסיקליים, מגבש את הקבוצה ומשיג תוצאה מאוד מרשימה. בכלל אני חושב שהסינפוניות של ק.פ.ע.באך מתאימות מאוד לאנסמבל, ויש לי מחשבות לבצע עוד כמה מהן בעתיד.

שתי היצירות עליהן אני מנצח הן הקונצ'רטו לקרן של פרסטר עם הסולן המצויין אלון ראובן, וסימפוניה מס' 27 של היידן בסול מז'ור. במהלך החזרות שלי אני כמובן לא מדגים בנגינה אלא רק מנצח, וכשאני זקוק לעזרה בהדגמה אני מבקש ממתן שיעשה זאת. מכיוון שאנחנו ב"אותו ראש" ההדגמות שלו לרוב ממחישות היטב את מה שאני מבקש, והדברים מסתדרים ומתגבשים מהר.

כך מתנהלות להן השבוע החזרות של האנסמבל – במעבר מנגינה ללא מנצח לנגינה עם מנצח, ולנגינה עם מנצח שהוא גם הסולן, מנגינה בעמידה לנגינה בישיבה, ומחומר תזמורתי נטו לליווי של סולן. לוח הזמנים די צפוף, וביום ראשון בבוקר תהיה לנו כבר החזרה הגנרלית. באותו ערב במרכז עינב נופיע לראשונה עם שלושה מנצחים/מובילים שונים בתכנית אחת.יהיה מעניין.

 

מודעות פרסומת

אחרי 20 שנה – מפגש חוזר עם המנצח מיכאלאנג'לו

בשביל בחור נוסטלגי כמוני – פגישה עם מנצח אהוב 20 שנה אחרי שניצח עלי בפילהרמונית הצעירה, היא ארוע מרגש ויוצא דופן. המנצח אומברטו בנדיטי מיכאלאנג'לו (אחיינו של הפסנתרן המפורסם) נמצא כעת בארץ לסדרת קונצרטים עם תזמורת חיפה. אתמול נסעתי לחיפה לפגוש אותו, 20 שנה אחרי פגישתנו הקודמת

יוני 1992 – אומברטו מיכאלאנג'לו ואני

בשנת 1992, כשהצטרפתי ככנר לתזמורת הפילהרמונית הצעירה, התזמורת הזו היתה בפריחה. פעמיים בשבוע התקבצו בבית ההארחה של התזמורת הפילהרמונית טובי הנגנים הצעירים מכל רחבי הארץ, לחזרות עם מנצחים כמו זובין מהטה, קורט מזור, ורבים אחרים. בכל שנה התזמורת היתה נוסעת לסיור קונצרטים יוקרתי באירופה שכלל הופעות באולמות מרכזיים עם סולנים ומנצחים בינלאומיים. זו היתה חוויה בלתי נשכחת עבור כל נגן צעיר בראשית דרכו המוסיקלית. אני זוכר היטב את החזרות, הקונצרטים, המנצחים, הסולנים וההווי החברתי. הסיור של יוני 1992, שהיה הראשון שלי בתזמורת, זכור לי היטב, הרבה בזכות המנצח האיטלקי רב ההשראה אומברטו בנדיטי מיכאלאנג'לו.  אני זוכר את החזרות איתו, את התכנית מיצירות בטהובן עליה הוא ניצח (קוריאולן, קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 עם כריסטיאן צימרמן וסימפוניה מס' 7) ואת הכיף הגדול שהיה לנו איתו. הוא היה דמות נערצת על כולנו, גם מקצועית וגם חברתית. במהלך הסיור הוא היה כל כך חם וחברותי וכך אפשר היה להתידד איתו בקלות. לאחר הסיור שמרתי איתו קצת על קשר (בעיקר גלויות, כי עוד לא היה אימייל ופייסבוק) ולאט לאט הקשר ניתק באופן טבעי.

לגמרי במקרה גיליתי שהשבוע אומברטו נמצא בארץ לקונצרטים עם תזמורת חיפה. זה שימח וריגש אותי, אז החלטתי לנסוע לחיפה לצפות בחזרה שלו ולדבר איתו. הצטרפה אלי ידידה ותיקה שגם אותה לא ראיתי המון זמן, וגם היא היתה באותו סיור – הצ'לנית רחלי גלאי, שניגנה איתי אז בפילהרמונית הצעירה, ואחרי שנים רבות באמריקה חזרה לאחרונה ארצה. כשבאנו שנינו בהפסקה אל אומברטו הוא זכר אותנו היטב (אפילו בשמות), וזכר פרטים מדהימים מאותו סיור. זה היה כל-כך מרגש. סיפרתי לו שאני מנצח, הוא כבר ידע על כך. אחרי החזרה הלכנו ארבעתנו (אומברטו ואשתו מוניקה, רחלי ואני) לבית קפה נחמד בחיפה והמשכנו לדבר ולספר חוויות, כל אחד על מה שהוא עבר ב20 השנה שחלפו.

כעבור 20 שנה – אומברטו ואני, עם רחלי גלאי, אתמול בחיפה

מפגשים מהסוג הזה גורמים לי להתרגש ולהיזכר בימים היפים ובחוויות הרבות שעברתי במהלך החינוך המוסיקלי שקיבלתי בצעירותי.

לפני שנפרדנו החלטנו שהפעם נשמור על קשר, וכבר אתמול התכתבנו קצת באימייל…

קטעי וידאו של האנסמבל מערב הגאלה

הדיוידי מקונצרט הגאלה שלנו שהתקיים בסוף דצמבר כבר ערוך ומוכן. שני קטעים ראשונים מתוכו – פרק ראשון של הסימפוניה מס' 40 ופרק ראשון של הסימפוניה מס' 25, שניהם של מוצרט – בפוסט הזה. תהנו

קונצרט הגאלה המרגש שהתקיים ב29.12.11 צולם בארבע מצלמות וידאו, כאשר כל עבודת הצילום והעריכה נעשתה ע"י הראל הפקות.

הנה הפרק הראשון מהסימפוניה מס' 40 של מוצרט

והפרק שפתח את הערב – הפרק הראשון מהסימפוניה מס' 25 של מוצרט

מדד שביעות הרצון של הנגנים

אחד המדדים החשובים בסיכום פרוייקט של האנסמבל, הוא מדד שביעות הרצון וההנאה של הנגנים. כי באנסמבל, הנגנים הם פרילנסרים ומשתתפים בפרוייקטים על-פי בחירתם החופשית. אם הם לא ייהנו הם לא יבואו.

כשאנחנו מסכמים פרוייקט, אנחנו לרוב מסתכלים על הצד הכלכלי (ההכנסות לעומת ההוצאות) ועל הצד המקצועי. אבל את הצד המקצועי אנחנו בוחנים כמעט תמיד אך ורק מנקודת המבט של הקהל ושל הביקורת. אם הקהל התלהב והביקורות היו טובות – זה היה פרוייקט מוצלח. אם תגובות הקהל והביקורת לא היו טובות – זה לא היה פרוייקט מוצלח. אחד הצדדים שאנחנו לא תמיד מתייחסים אליו, ובאנסמבל הוא חשוב לפחות כמו תגובות הקהל והביקורת – הוא הצד של הנגנים. כי בניגוד לכל תזמורת שבה הנגנים עובדים לפי חוזה ומקבלים משכורת, וחייבים להופיע לכל פעולה בין אם הם אוהבים את התכנית, הסולנים והמנצח ובין אם לאו – באנסמבל הנגנים הם פרילנסרים, ומשתתפים בפרוייקטים על-פי בחירתם החופשית. כל נגן למעשה עושה לעצמו את השיקול לגבי כל פרוייקט ופרוייקט – האם זה מסתדר לו עם התאריכים, האם התכנית מעניינת ומאתגרת אותו, האם יש אמנים אורחים שהוא יוכל ללמוד מהם ולהתקדם, והאם כל אלה יצדיקו מבחינתו את שריון התאריכים וויתור על פרוייקטים אחרים באותם התאריכים, שעשויים להכניס לו, מן הסתם, יותר כסף.

אז למעשה, אחד השיקולים החשובים של האנסמבל בבניית תכנית וקביעת רפרטואר, הוא השיקול של האטרקטיביות של התכנית עבור הנגנים. ואחד המדדים החשובים בסיכום פרוייקט באנסמבל, הוא מדד שביעות הרצון וההנאה של הנגנים. צריך לזכור שהאנסמבל הוקם בשביל לאפשר לנגנים מצויינים למצוא את מקומם במסגרת תזמורתית קאמרית ברמה הגבוהה ביותר כאן בארץ. יש נגנים שמגיעים במיוחד מחו"ל ומשתתפים בפרוייקטים של האנסמבל אך ורק תמורת כיסוי כרטיס הטיסה שלהם.

הסיבה המרכזית לכך שאני מגדיר את הפרוייקט האחרון (הפרוייקט האופראי מיצירות מוצרט) כאחד המוצלחים ביותר של האנסמבל, היא ההתלהבות ותחושת הסיפוק של הנגנים. עבדנו קשה במהלך השבוע של החזרות, וקיימנו למעשה יותר חזרות מאשר בדרך כלל – שש חזרות לעומת חמש בפרוייקטים אחרים. עשינו עבודה יסודית על אינטונציה, על נגינת אנסמבל, ריתמוס, בלאנס וארטיקולציה. פירקנו לפעמים את התזמורת לקבוצות בודדות, ולאחר מכן שוב חיברנו את כולם ביחד, חיפשנו ביחד את הטמפו והאופי המתאימים לכל קטע ולכל פרק. ניקינו כל אקורד וכל פראזה. שיתוף הפעולה של הנגנים המובילים ושל כל נגני האנסמבל היה מצוין. בסופו של דבר, כשעלינו לבמה לשני הקונצרטים – בחיפה ובתל-אביב – היתה תחושה שכל אחד יודע בדיוק "מה לעשות" בכל משפט מוסיקלי. למי להקשיב, למה לשים לב, איפה להתרכז בענייני ריתמוס, איפה לשים לב לאינטונציה, איפה להתרכז בקו המוסיקלי הארוך וכו'. זו תחושה נהדרת עבור כל נגן לעלות כך לבמה. כמובן שבמצב כזה כל נגן מרגיש חופשי מאוד ו"מתפנה" לעשות מוסיקה, ולא מתעסק רק ב"לשרוד" את הקונצרט בלי לטעות.

התגובות של הנגנים ושל הסולנים לאחר הפרוייקט האחרון היו ממש טובות, ועבורי זהו ההישג הגדול ביותר בפרוייקט. כי בלי תחושת הסיפוק וההנאה של הנגנים – לא יהיו נגנים. ובלי נגנים – לא יהיה אנסמבל.