השורה שבכותרת לקוחה מהטקסט של היצירה "ביתן הבדידות" אותה נבצע הערב בקונצרט בחיפה, אבל היא גם מתארת היטב את מצבי האישי בתקופה האחרונה.
חמישה שבועות של בדידות, עצב, לילות ללא שינה וגעגועים, היו אמורים להגיע לסיומם היום עם נחיתתה של אשתי היקרה והאהובה בארץ, לאחר ביקור מולדת ארוך ברוסיה. אבל, רצה הגורל, או יותר נכון הבירוקרטיה ברוסיה, והיא לא טסה היום, מכיוון שהדרכון אותו נסעה לחדש עדיין לא מוכן. הגעגועים יימשכו, וגם העצב והבדידות.
באחד השירים מתוך המחזור "ביתן הבדידות" למקהלה ותזמורת מאת נעם סיוון (לטקסטים של דני כהן ז"ל) מופיעה השורה "עצב כמו להיות ער בלילה". הערב נבצע את היצירה בחיפה, ואני חושב שאין טקסט שיכול לתאר את מצבי האישי טוב יותר מהשורה הזאת.
מתגעגע לאשתי
סולני תל-אביב 
ברק היקר
ליבי ליבי איתך ומקווה שזה ייגמר מהר. גם בגעגועים יש דברים טובים…. לומדים להעריך את מה שחסר יותר ויותר. מחזיקה לך אצבעות שריטה תגיע במהלך השבוע הקרוב…
תודה רוני. הלואי אמן כן יהי רצון.
ברק יקירי
עברו כמה ימים והצלחתי להתיישב ולכתוב תודה על המחווה הנפלאה – פתיחת העונה בקטע לזכרו של מתן.
למרות העצב האינסופי, ברקע היתה מעט שמחה, כשהתחיל הגעעגוע הנורא היה רגע מסויים אחד שהצלחתי לשמוע את מתן מנגן ושמתי לב שאני מחייכת..
ערב כזה נותן עוד קצת כח להמשיך ולחיות את היומיום כשמתן שלי נמצא איתי, ולפעמים עם כלנו.
תודה גדולה
נילי גבעול
נילי היקרה, זה נעשה מכל הלב. מתן איתנו בלב ובמחשבות כל הזמן וזו היתה הדרך שלנו להביע זאת.
שלך, ברק
נילי
מילים מיותרות הזדהות מקרב לב
חיזוק וחיבוק ליואב ולך
דוצי