שלומי שבן ויוני רכטר – שני ענקים על במה אחת

זכיתי לראות הערב, באולם נוגה ביפו, מופע נדיר של שני מוסיקאים גדולים. שניהם פסנתרנים, שניהם מלחינים, שניהם זמרים, לשניהם הכשרה פסנתרנית קלאסית (דבר שניכר היטב בקטעי הנגינה הסולניים שלהם), שניהם שנונים, ויש ביניהם חיבור טבעי וכימיה מוסיקלית יוצאת דופן. שלומי שבן ויוני רכטר ביחד על במה אחת. חוויה חד-פעמית

שלומי שבן ויוני רכטר קשורים לאנסמבל סולני תל-אביב כל אחד בדרך אחרת, והיה לי הכבוד לעבוד עם כל אחד מהם במהלך 10 שנות קיומו של האנסמבל. שלומי הוא בן גילם של רבים מנגני האנסמבל, וכבוגר המסגרות המוסיקליות החינוכיות הקלאסיות שעובר מוסיקאי צעיר בישראל (המרכז למוסיקה ירושלים, קרן התרבות אמריקה-ישראל, התיכון לאמנויות ע"ש תלמה ילין וכו') הכיר את מרבית נגני האנסמבל כבר מגיל צעיר. כשהקליט את אלבומו הראשון לפני יותר מ10 שנים הוא אסף לצורך ההקלטה מספר נגנים שחלקם ניגן באנסמבל שהוקם כעבור שנה (זוהר לרנר, גיא בן-ציוני, יוליה קליין, יוליה פריידין, וגם אני – בכינור). כשהקליט ב2006 את אלבומו השני – "עיר" – זה כבר היה באופן רשמי עם אנסמבל סולני תל-אביב. השירים "מותק את אצלי בראש", "האזרח האחד", "הומור", "פעם שירים" ו"מסיבת חוף" הוקלטו עם האנסמבל, בעיבודים נפלאים של יוני סילבר ובהפקה מוסיקלית של אסף תלמודי. ימי העבודה המשותפים עם הצוות הזה זכורים לי היטב עד היום בזכות המקצועיות וחוסר הפשרה האמנותית של כל אחד מהם. יום ההקלטות היה אחד הימים המאתגרים, הטובים, המעניינים והפוריים שהיו לאנסמבל, והתוצאה הנפלאה מתועדת באלבום הנהדר "עיר".

עם יוני רכטר היתה לאנסמבל ולי הזכות להופיע ביחד בפסטיבל ארתור רובינשטיין באילת בשנת 2004. הוא הופיע איתנו כסולן בפסנתר ביצירה קלאסית פרי עטו – פנטזיה לפסנתר ותזמורת. בלי שירים. פסנתרן סולן. היצירה היתה כתובה היטב לאנסמבל (היא נכתבה לתזמורת סימפונית במקור ועובדה ע"י ניב קאופמן לתזמורת קאמרית), עם רגעים מאתגרים ומעניינים מבחינה ריתמית. העבודה עם יוני היתה נעימה וזרמה היטב, והתוצאה היתה מצויינת. בימים אלה אני מגבש עם יוני רכטר תכנית לקונצרט-מופע עם התזמורת הקאמרית הישראלית, אשר יעלה בפברואר 2012. אנחנו נפגשים אחת לכמה זמן, בוחרים שירים, מעיינים בפרטיטורות של שירים שעובדו לתזמורת, ומנסים ליצור ביחד מופע מעניין שישלב יצירות קלאסיות עם הלהיטים של יוני רכטר.

זו היתה חוויה בלתי נשכחת לראות ולשמוע את שני האמנים הנפלאים האלה ביחד על הבמה הערב בנוגה. אחד משיאי הערב היה שיר שהוא חיבור של שני שירים – "כולם אומרים" של שלומי ו"שוב היא כאן" של יוני, וביחד – "כולם אומרים ששוב היא כאן". הנה ביצוע שלהם לשיר זה, ביצוע מלפני שנה שבו מצטרפת גם מקהלה (שלא היתה הערב).

תענוג. אגב, דברי הקישור במהלך כל הערב היו שנונים ומצחיקים, אבל אחד הרגעים המצחיקים ביותר היה בדברי ההקדמה לשיר זה, במהלכם זכינו לירידות הדדיות שלהם אחד על השני. בהומור כמובן. בכלל, כל ההופעה של שלומי היא שילוב של מוסיקה איכותית ברמה הגבוהה ביותר עם סטנד-אפ קומדי (לא רק בדברי הקישור אלא גם בטקסטים של השירים עצמם).

עכשיו, בעקבות ההופעה הנפלאה הערב, ולאחר שעבדתי עם כל מהם לחוד, יש לי חלום חדש – להופיע עם שניהם ביחד בקונצרט עם האנסמבל. הלוואי ואצליח להגשים חלום זה.

מודעות פרסומת

האנסמבל בפריפריה – פרוייקט חינוכי מרגש בקרית גת

העבודה החינוכית של האנסמבל עולה מדרגה ומגיעה גם לפריפריה. לאחר הפרוייקט המרגש שבו אימצנו את התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים, האנסמבל החל בפרוייקט חינוכי חדש, בשיתוף עם המרכז למוסיקה ירושלים – הדרכת הרכבים קאמריים בקרית גת. רביעיית מיתרים צעירה שבה מנגנים תלמידי בית-ספר יסודי בקרית גת, שבו המרכז למוסיקה מלמד נגינה, עובדת תחת פיקוח צמוד והדרכה של נגני האנסמבל ושלי. 

מרגש לראות בכל שבוע מחדש עד כמה הילדים הנפלאים מקרית גת רוצים ללמוד, להתקדם ולהבין מוסיקה, ועד כמה השיעורים בהדרכת נגני האנסמבל, אשר מגיעים אליהם לביה"ס, עובדים איתם, מדריכים אותם ומנגנים איתם – נותנים להם סיפוק והנאה. בשיעורים אלה מתגלה לילדים מקרית גת עולם ומלואו – נגינה ביחד ברביעייה, הקשבה, ניקיון, קצב, סגנון, חלוקת קשת, אחידות וגיבוש בנגינה קבוצתית, הפקת צליל, בלאנס בין הכלים, ועוד אספקטים רבים בנגינת מוסיקה קאמרית. אלה ילדים שאין להם סביבה מוסיקלית פעילה כפי שיש באזור המרכז. אין בקרית גת קונסרבטוריון, אין שם קונצרטים וכיתות אמן, אין תחרויות, ומספר המורים והתלמידים לנגינה אינו גדול. עבור הילדים האלה, השיעור השבועי בנגינה ברביעייה בהדרכת נגני האנסמבל הוא לוקסוס ממדרגה ראשונה.

גם עבור נגני האנסמבל ועבורי, הפעילות הזאת היא מרגשת מאוד. זוהי עבודת קודש, ואנו מבצעים אותה באהבה, בהנאה ובמסירות. יש משהו מאוד מספק בעבודה הזאת, מכיוון שכמעט כל דבר שאנחנו מלמדים אותם הוא חדש לגמרי עבורם. באחד השיעורים הוצאתי להם מטרונום וביקשתי שינגנו איתו, וגיליתי שזו היתה הפעם הראשונה שהם ראו מטרונום!!! הידע והנסיון של נגני האנסמבל ושלי במוסיקה קאמרית ובהוראה הוא מכרה זהב עבור ילדים אלה. רמת הנגינה שלהם היא עדיין די בסיסית, וקצב ההתקדמות אינו מהיר. גם העובדה שהם אינם נפגשים לעבוד מחוץ לשיעור השבועי בהדרכת המורה, אינה תורמת להתקדמות. אבל למרות נתוני הפתיחה האלה – זהו פרוייקט חינוכי יוצא דופן חשוב מאין כמוהו, ואם הוא יימשך ויתרחב לעוד הרכבים ולתזמורת – גם ההתקדמות והתוצאות יגיעו. עד כה נסעו לקרית גת חמישה מנגני האנסמבל, וכמו כן, אני נוסע לשם אחת לשבועיים-שלושה, להדריך את הרביעייה בעצמי.

פוסט נוסף בנושא העבודה החינוכית של האנסמבל, בשיתוף המרכז למוסיקה ירושלים, יתפרסם במהלך השבוע הבא.