האם ניתן לקבוע את איכותה של תזמורת? כיצד? האם יש צורך בכך?

בדיון מיוחד שהתקיים אתמול בתל-אביב נפגשו מנכ"לי התזמורות והמנהלים המוסיקליים שלהן עם חברי המדור למוסיקה של מינהל התרבות לשוחח על קריטריון רגיש במיוחד בקביעת דירוג התזמורות בארץ: האיכות

אחת הטענות שהועלתה בדיון שהתקיים אתמול היתה, שלא ניתן לקבוע את איכותה של תזמורת אלא אם הדבר נעשה בתנאים שוויוניים, כלומר, כשכל התזמורות מנגנות באותו האולם ובפני אותה הועדה. על הועדה להיות מורכבת מאנשים שהם מומחים בתחום ומבינים היטב את מהותה של בניית התזמורת ואת העבודה הסזיפית שהיא דורשת עם כל קבוצה וקבוצה מכלי התזמורת. בגלל הבעייתיות של ארצנו הקטנה שבה כולם מכירים את כולם לא ניתן, על-פי אותה הטענה, להרכיב ועדה אובייקטיבית שכזו, אלא אם חבריה אינם מישראל ואינם בעלי ענין עם תזמורת זו או אחרת. ועוד על-פי טענה זו – מתסכל שעבודה כה קשה ומייגעת של בניית תזמורת, שנעשית בתנאים קשים ביותר כאן בישראל, ע"י מוסיקאים מצויינים שבחרו לחיות ולפעול כאן למרות שהתנאים טובים בהרבה בחו"ל – אינה נשפטת בצורה כזו. עוד נטען בדיון כי חייבת להיות שקיפות מוחלטת בשיפוט איכותה של התזמורת. מיהם חברי הועדה שהאזינו לתזמורת, מתי הם האזינו לתזמורת, ומה הערותיהם המקצועיות שבעקבותיהם קבעו לתזמורת את הציון שקבעו. רעיון ה"אודיציה" או ה"תחרות" לתזמורות באולם כמו היכל התרבות, בפני ועדת מומחים מחו"ל, זכה לתמיכה מצד אחד, אך לעומת זאת נטען כי ארוע לכאורה שויוני שכזה אינו שויוני כלל ועיקר, וזאת מכיוון שתזמורת קטנה המתמחה במוסיקת בארוק, לדוגמא, אינה יכולה להישמע בהיכל התרבות כמו תזמורת סימפונית המנגנת בכלים מודרניים, היא אינה יכולה לנגן את אותו הרפרטואר, וגם הועדה שתשפוט אותה אינה יכולה להיות אותה הועדה שתשפוט תזמורות סימפוניות, אלא ועדה המתמחה בנגינה אותנטית של מוסיקת בארוק. אותם הדברים נטענו לגבי התזמורת האנדלוסית והתזמורת הערבית. אם כך, נטען, אולי יש לבטל לחלוטין את קריטריון האיכות, ולקבוע את דירוג התזמורות אך ורק על-פי קריטריונים כמותיים – מספר הקונצרטים, מספר היצירות הישראליות, מספר הנגנים, מספר הסולנים הישראליים וכו'. במצב כזה, נטען מנגד, תזמורות תוכלנה לקיים קונצרט כל ערב ללא כל חזרות וללא שום פיקוח על רמתן – מי שמנגן יותר מקבל יותר – וזה יעודד את תרבות ה"חלטורה".

אני אישית חושב שיש לקבוע את איכותה של תזמורת על-ידי ביקור במספר חזרות שלה וצפייה מקרוב בתהליך העבודה שלה. כך ניתן לראות ולהרגיש את האוירה האמנותית של התזמורת, את רמת העשייה המוסיקלית שלה, את המסירות והסקרנות של הנגנים שלה לעבודה האמנותית, את שמחת הנגינה שלהם, כך ניתן לשמוע מקרוב ומבפנים את קבוצות התזמורת השונות וכיצד כל קבוצה עובדת על ליטוש וגיבוש הצליל, האינטונציה והכיוון המוסיקלי. ביקור במספר חזרות ולאחריהן בקונצרט של התזמורת, יכול לתת לועדה תמונה כוללת ומדוייקת לגבי רמת התזמורת, הרבה יותר מאשר האזנה לאודיציה או קונצרט של חצי שעה. אני חושב שבאודיציה שכזו כל תזמורת יכולה להישמע פנטסטי. שמעתי קונצרטים נפלאים של כל אחת מהתזמורות בארץ. שמעתי גם קונצרטים לא טובים של כל אחת מהתזמורות. השמעה חד-פעמית היא מטעה ואינה משקפת לדעתי את רמתה האמיתית של התזמורת.

מה דעתכם? אתם מוזמנים להגיב.

בדיון נכחו מרבית המנכ"לים של התזמורות בארץ, וכן המנהלים המוסיקליים נעם שריף (חיפה), ירון גוטפריד (נתניה הקאמרית הקיבוצית), טליה אילן (תזמורת הבמה), דוד שמר (תזמורת הבארוק), סוהיל רדואן (התזמורת הערבית), ואני.

מרבית הקריטריונים של מינהל התרבות לדרוג התזמורות פוגעים באנסמבל סולני תל-אביב. האנסמבל הוקם לפני כעשר שנים מתוך רצון ליצור גוף איכותי ברמה הגבוהה ביותר שיעשה מוסיקה באהבה ובמסירות וללא פשרות. באנסמבל מנגנים טובי הנגנים הישראליים הצעירים, חלקם פועלים ומתגוררים בחו"ל, והעבודה המוסיקלית באנסמבל נעשית בהתלהבות ומתוך כוונה לרענן ולחדש הן ברפרטואר והן באינטרפרטציה המוסיקלית. על-פי הקריטריונים של מינהל התרבות – כל הקריטריונים הכמותיים פוגעים באנסמבל. האנסמבל אינו מקיים קונצרטים רבים בהשוואה לתזמורות אחרות. אין באנסמבל כמות של נגנים כמו בתזמורות קאמריות וסימפוניות. כתוצאה מכך האנסמבל מופיע עם פחות סולנים, מבצע פחות יצירות ישראליות ומקיים פחות פעולות מתזמורות אחרות. החוזקה העיקרית של אנסמבל סולני תל-אביב היא הרמה. הרמה הזו מושגת, בין היתר, גם מעצם העובדה שהאנסמבל אינו עובד באופן יומיומי ואינו נשחק מבחינת העשייה האמנותית. נגני האנסמבל מתקבצים אחת לחודש-חודש וחצי (חלקם מגיעים במיוחד מחו"ל לשם כך) לפרוייקט אינטנסיבי שכולל חזרות וקונצרטים ברחבי הארץ. ע"י כך שומר האנסמבל על הרעננות שלו ועל האיכות שלו כגוף יוצא דופן.

סרטון קצר על אנסמבל סולני תל-אביב:

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “האם ניתן לקבוע את איכותה של תזמורת? כיצד? האם יש צורך בכך?

  1. מה נעשה בעולם? האם תזמורות – ואנסמבלים אחרים – אשר מקבלות תמיכות ממשלתיות נבחנות על מה נעשה בעולם הגדול, המדינות שבהן הממשלה תומכת בתזמורות ואנסמבלים אחרים? האם על פי קריטריונים של איכות? אם כן – איך?
    כפי שכתבת – לכל תזמורת יש קונצרטים נפלאים וגם לא כל כך. על פי מה נשפוט?
    מדוע רק על פי קריטריון האיכות?
    למשל – בצפון הארץ פועלת רק תזמורת סימפונית אחת – של חיפה ואני מדבר מנתניה וצפונה. במרכז פועלות לפחות שלוש (פילהרמונית, ראשל"צ, אתם). אז המיקום אינו צריך להיות קריטריון?

    והערה נוספת – האם הנגנים שלכם הם "הטובים ביותר בארץ"? כמדומני שחלק מהם בכלל נמצאים רוב הזמן בחו"ל (ומבחינתי זנ בסדר גמור) ובכלל אתה בטוח שאין נגן צעיר אחד או שניים מצויינים שיכולים לכלל בין הטובים ביותר ואינם מנגנים אצלכם? למשל נגני בארוק מובהקים? מה דעתך להחליף את המינוח ל"מבין הנגנים הצעירים הטובים ביותר בארץ"?

  2. ברק יקירי, אני קוראת את הבלוג שלך בעניין ובאופן קבוע – …
    אתה צודק לחלוטין – קריטריון איכות לא יכול להקבע על ידי ועדה שרירותית בקונצרט יחיד –
    כמי שמחוברת פה לתזמורת הבארוק ירושלים – ברור שגם התזמורת שלנו יש לה בעייה עם הצורה בה עובדים – ולא רק ברפרטואר המובהק – אלא גם במספר הנגנים בתכנית – וגם אנו, כמוכם, פרויקטואלים בדרך עבודתנו…
    וכן, איכות הקוצרטים היא לעתים פונקציה של מיליון ואחד ניואנסים.

    אני אוהבת את הרעיון של לבוא ולהיות בחזרות –

    תזמורות ואנסמבלים קטנים יותר (אתם, אנחנו, האנדלוסית וכו) עובדים אחרת לגמרי מתזמורות גדולות -…
    אולי צריך להלליט עונה שלמה של תזמורת ולהאזין לה – אותה ועדה – שתאזין לכלל הקונצרטים של תזמורת מעונה מסוימת ועל פי זה תקבע?

    • הי דרורה,
      תודה על התגובה. אני לא חושב שועדה תשב ותקשיב לעשרה קונצרטים בני שעה וחצי של חמש עשרה תזמורות, גם אי אפשר לדרוש זאת מהם. הם עובדים בהתנדבות. אבל לקחת פרוייקט אחד, לשמוע את החזרות, את תהליך העבודה, את אופי העשייה המוסיקלית – זה בהחלט מעשי, ולדעתי מאוד אפקטיבי. אגב, זה נכון גם לגבי תזמורות סימפוניות גדולות.
      ברק

  3. הי ברק,
    ברור שועדה לא תשב כך…
    אבל מנסיוני למדתי שאם רוצים להגיע למה שאענו רוצים…יש צורך להגדיל את הדרישה….ואז להגיע לאפשרי…
    🙂

  4. קודם כל וראשית, כל נגן תזמורת צריך לשכוח מהחלומות להיות סולן. בעת היותו חלק מהתזמורת עליו לזרום עם הקבוצה, לזרום עם המנצח, ולהיות קשוב לשאר הכלים, לשמוע את ה"לייטמוטיב" – לאן הוא נודד, ולתת לכלי או לקבוצה להתבטא – כמובן בהדרכתו של המנצח ובכוונו.
    לגבי המנצח : חייב לדאוג לאיזון של כלים אלו לעומת אלו, שלא יבלטו יתר על המידה אלה שמלווים.
    כמו כן – על המנצח לשלוט בטמפי, ובשאר הניואנסים בצורה מושלמת, ולא – כל העבודה תהיה לשוא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s