מחר מתחילים הקונצרטים עם אנדראס שול

סיכום אירועי השבוע שכללו חזרות שלי עם האנסמבל ועם אנדראס שול הנפלא, קונצרט עם התזמורת הקאמרית הישראלית במודיעין ומעט מאוד שעות שינה

 

זה היה שבוע מאוד אינטנסיבי. ביום שלישי בבוקר התחלנו חזרות באנסמבל, בהרכב די חסר, ללא נשפנים, ללא הסולן אנדראס שול וללא נגנית הצ'מבלו תמר הלפרין, בת זוגו של שול. ביום רביעי בבוקר היתה חזרה נוספת, גם היא בהרכב חסר. באותו ערב נסעתי לשדה התעופה כדי לקבל את פניהם של אנדראס שול ותמר הלפרין, שהגיעו בטיסה מפרנקפורט. הצטרפה אלי הדס פבריקנט, כנרת מובילה באנסמבל, שהיא גם חברה של תמר הלפרין. המפגש עם אנדראס היה מאוד מרגש. הוא הגיע עם הרבה מרץ ושמחה, ושניהם שמחו מאוד מההפתעה שעשינו להם. הנסיעה ביחד ברכב שלי היתה מאוד מהנה ומשעשעת – הדס ותמר דיברו מאחור בעברית והרבו לצחוק, ואילו אנדראס ואני שוחחנו באנגלית כמובן, השלמנו פערים, דיברנו על מוסיקה, על האנסמבל, עליו ועל תמר, נזכרנו קצת בקונצרטים שלנו ביחד ב2007, וצחקנו לא מעט. לאחר שהבאנו אותם למלון, חזרתי הביתה עם ציפייה לחזרות עם אנדראס.

 במהלך שבוע כזה אני תמיד ישן מעט מאוד. אני צריך ללמוד היטב את הפרטיטורות (והפעם יש די הרבה יצירות, והרבה טקסטים ללמוד באנגלית ובאיטלקית), לתכנן היטב כל חזרה על-מנת שתהיה יעילה (אני מחליט על אילו קטעים אני רוצה להתמקד, כיצד לנהל את החזרה, האם לבצע ברצף או לעבוד על פרטים, וכו'), וגם לדאוג לעניינים הפקתיים שקשורים לאנסמבל (בגלל שהצוות הניהולי של האנסמבל הוא מצומצם מאוד).

אז לאחר לילה שכלל הרבה שעות לימוד ומעט שעות שינה, קמתי לחזרה עם האנסמבל ועם אנדראס. החיבור והכימייה בינו לבין האנסמבל היו מדהימים. הכל זרם, הכל הלך מהר וטוב. הנוכחות של אנדראס נתנה המון השראה לאנסמבל, והדימויים המוסיקליים שלו גרמו לכל הנגנים ולי להוציא את המקסימום שלנו. היה ממש כיף לעשות איתו מוסיקה. אחרי שהוא סיים את חלקו המשכתי בחזרה על היידן ושניטקה, אבל היתה הרגשה של אנטי קליימקס. היה לי קשה להמשיך לעבוד באותה אנרגיה כמו זו שהיתה כשאנדראס היה איתנו. בכל מקרה, סיימנו איכשהו את החזרה, ואז הייתי צריך לעשות סוויץ' בראש, כי בערב היה לי קונצרט עם התזמורת הקאמרית הישראלית בהיכל התרבות מודיעין, עם אותה תכנית שאיתה הופעתי בשבוע שעבר באור עקיבא, ועליה כתבתי כאן.

 לא היה לי הרבה זמן לנוח, הייתי צריך לעבור שוב על הפרטיטורות של השביעית של בטהובן והקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של שופן, לתכנן מה לעשות עם התזמורת בחזרת הבלאנס של 45 דק' שהוקצבה לי, ובעיקר להכין את עצמי מנטאלית לעמידה על במה ערב שלם והובלת תזמורת בתכנית קשה ומאתגרת. אז אחרי התארגנות קצרה בבית יצאתי לדרך להיכל התרבות מודיעין, ושם פגשתי את התזמורת הקאמרית הישראלית, בדיוק שבוע לאחר פגישתנו הקודמת ב12.5.2011. החזרה איתם היתה בסה"כ די טובה וממוקדת, חזרנו על כמה מקומות חשובים, וניגנו קצת כדי לקבל תחושה של האולם ושל הצליל. הקונצרט היה יוצא מן הכלל. היה מאוד כיף לבצע איתם את השביעית של בטהובן. זה היה קונצרט שני איתם עם תכנית זו, והרגשתי שהם חופשיים והולכים איתי, וזה הוציא הרבה דברים יפים וספונטניים. האקוסטיקה היבשה באולם הכריחה אותי לקחת טמפים יותר מהירים מאלה שאני לוקח בד"כ (שגם כך הם על הצד המהיר), וזה הכניס עוד אנרגיה ודריכות בתזמורת.

 ואז, שוב לילה עם מעט שינה, כי הבוקר ב9 כבר היתה החזרה הגנרלית לתכנית עם אנדראס. החזרה הבוקר היתה טובה, וגם ההיידן והשניטקה השתפרו מאוד. יצאתי בהרגשה שהולכים להיות קונצרטים מצויינים.

אז מחר אנחנו מתחילים – הקונצרטים להם חיכינו זמן רב: סולני תל-אביב עם אנדראס שול. אני נרגש ומצפה לזה בכליון עיניים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s