קצת קשה להאמין, אבל כבר עברו 10 שנים מקונצרט הבכורה של האנסמבל ב8.5.2001 במרכז עינב בתל-אביב. זכרונות מימי בראשית של האנסמבל
אנסמבל סולני תל-אביב בחזרה הראשונה שלו מאז ומעולם. יושבים משמאל לימין: רחל רינגלשטיין, ז'ניה אפשטיין, סשה גוסב, תמי ווטרמן, שולי ווטרמן, גיא פיגר, מרינה כץ. יושבים בשורה שנייה משמאל לימין: נתי דרייבלט, משה אהרונוב, ברק טל. עומדים משמאל לימין: יוליה פריידן, זוהר לרנר, אלכס אלוף, גרישה אס, סרגיי אוסטרובסקי, תמר ענבר, אביעד גרשוני, יאיר לנטנר, ניר קומפורטי, גליה חי, הילה אפשטיין.
הרבה שינויים עברו על האנסמבל מאז ההתחלה המחתרתית והמטאורית במאי 2001. היינו צעירים מאוד, כפי שניתן לראות בתמונה, כולם מתחת גיל 30. לאף אחד עוד לא היו ילדים פרט להילה אפשטיין שהיה לה תינוק בן חצי שנה – איתמר (אגב – היום זה גם יום הולדתה של הילה ואנחנו שולחים לה מזל טוב ומלא נשיקות). את החזרות קיימנו בקונסרבטוריון נוה שרת ובסוף-שבוע מרוכז בכפר-הנשיא. לא היתה מפיקה, לא מנהלת, ולא כסף. את הקונטרבס הייתי מסיע לחזרות במכונית שלי, ואחרי החזרות הייתי רץ לתלות פליירים ופוסטרים של הקונצרט. היתה בחזרות תחושה של משהו צעיר ורענן, היה שיתוף פעולה מיוחד בין הנגנים לביני בזמן החזרות. האנסמבל היה מעין "סחבקיה" עם נגנים מצויינים. לא היתה ממש הקפדה על זמני חזרות, כל מי שהיה לו רעיון מוסיקלי הציע אותו בזמן החזרה והיינו מנסים ומקבלים החלטות ביחד. הנגנים המובילים היו חברי רביעיית אביב – סרגיי אוסטרובסקי, ז'ניה אפשטיין ושולי ווטרמן – שהובילו במסירות והחזיקו סקציות מגובשות ומבריקות. הביקורות על קונצרטי הבכורה היו נלהבות – נעם בן זאב כתב ש"התזמורת החדשה הציעה משהו שכמעט אין למצוא – את התחושה שיש משמעות לאירוע הזה ששמו קונצרט… שמוסיקה היא אמנות: אפשר לעשות אותה באהבה ובהתלהבות, בלי ציניות ובדחנות, מתוך רצינות וחוסר פשרה מקצועי… תענוג היה לשמוע את הצליל הבהיר והמדויק של הנגנים האלה…" אחרי אותו קונצרט בכורה הלכנו כולנו ביחד לאכול ב"אל גאוצ'ו", טרפנו קצת וחזרנו הביתה בהרגשה שיצרנו משהו מיוחד שלא היה כמותו.
אז מי נשאר באנסמבל עד היום מההרכב המקורי של מאי 2001? תמר ענבר באבוב, הילה אפשטיין בצ'לו, שולי ווטרמן בויולה, ניר קומפורטי בקונטרבס. יוליה פריידין בכינור ויאיר לנטנר בויולה ניגנו לא מעט שנים באנסמבל עד שנסעו לגרמניה ואז באופן טבעי החלו להגיע בתדירות נמוכה יותר. הם גם התחתנו ונולד להם ילד. לאחרונה הם לא ניגנו באנסמבל בכלל, אבל דוקא לפרוייקט הקרוב, עם אנדראס שול, הם מגיעים שניהם אחרי תקופה ארוכה שלא ראינו אותם. סגירת מעגל.
בינתיים התחלפו לא מעט נגנים, ולנגנים הותיקים נולדו ילדים בשנים האחרונות – איתמר, הילד של הילה כבר בן 10 וחצי ויש לה עוד אחד, לטלי גולדברג יש ילדה, לשולי ווטרמן יש ילדה, לניר קומפורטי ויעל פטיש נולד בן, לנעם שוס יש שני ילדים, לאלון ראובן נולדו תאומים (בנוסף לילדה גדולה), ליוני גוטליבוביץ' יש בת, לאנדראה האלם יש בן. הספקים יפים, ועוד היד נטויה. אפשר כבר להקים אנסמבל ג'וניור.
אז ביום החגיגי הזה של האנסמבל, אני רק יכול לייחל להמשך צמיחה, התקדמות והתפתחות גם בצד המקצועי, וגם בצד השיווקי-כלכלי-ניהולי-יחצני. אמן!!!
ממש מרגש לראות איך כל זה נולד. מצטרפת כמובן לאיחולי הצמיחה. נשנס מותניים, נחשוב חיובי ואין לי ספק שנצליח…………..
זה פשוט מדהים לחגוג 10-20 שנה לארגונים מוזיקליים.. ובטח החגיגה עצמה מתרחשת בצורה הרבה יותר מדהימה ומוזיקלית מאשר בארגוני העבודה הרגילים.. בנוסף גם מגניב לראות את ההתפתחות המדהימה של הקבוצה יחד.. יחד לראות את התמונות מלפני כמה שנים בקונצרטים שונים.. הרי בארגונים רגילים אנשים מתחלפים בתדירות גבוהה יותר.. אז מזל טוב 🙂
תודה רבה, מאוד מרגש להגיע ל10 שנים עם גוף כזה שהתחיל ממש מהמחתרת