פרוייקט "עלי שיר" שהתקיים השבוע

p2110321.JPG

האנסמבל והמקהלה בסיום הקונצרט באודיטוריום קריגר בחיפה. צילם: ניר קומפורטי

זה היה אחד הפרוייקטים המוצלחים שלנו העונה. והסיבה העיקרית לכך היא פשוטה מאוד – היצירות היו יפות, מעניינות, מגוונות ומאתגרות. לא היו לנו כאן סולנים בינלאומיים כמו סרג'יו אזוליני, וגם לא היינו בהרכב החזק ביותר שלנו (למשל שני הכנרים הראשונים שלנו, מתן והדס, לא השתתפו). אבל המוסיקה עצמה גרמה לכולנו הנאה גדולה, ושיתוף הפעולה עם המקהלה הנהדרת (אנסמבל זמרי מורן) ועם שני הסולנים – גיא יהודה בקלרינט וזמרת הסופרן אפרת כרמוש, וכן עם שלושת המלחינים – חיים פרמונט, נעם סיון ואהרון חרל"פ, שהיה כיף לבצע את יצירותיהם, כל אלה הרימו את הפרוייקט לרמה גבוהה מאוד ונתנו לו אופי מיוחד. וזה עוד לפני שהזכרתי את ההתרגשות המיוחדת מעצם הפרוייקט "עלי שיר" לזכרו של דני כהן, ואת שיתוף הפעולה עם מגמת המוסיקה בביה"ס לאמנויות ויצ"ו חיפה.

אז מה זה בעצם "עלי שיר" ואיך זה קשור אלינו? "עלי שיר" הוא פרוייקט הנצחה לזכרו של דני כהן, בוגר ביה"ס לאמנויות ויצ"ו חיפה, שבגיל 21 חייו נקטעו בטרם עת. הוא היה מוסיקאי מיוחד ואמן יוצא דופן, שניגן בקלרינט, כתב שירים והלחין. אמו, מיכל כהן (עורכת התכניות בקול המוסיקה), מקיימת כל שנה לזכרו את ארוע ההנצחה "עלי שיר", בו מופיעים הרכבים קאמריים ביצירות ישראליות, חלקן עם קלרינט, וכן מתקיימות הרצאות וסדנאות של המלחינים שיצירותיהם מנוגנות. השנה זו הפעם העשירית לקיום הארוע, ומיכל כהן החליטה לשדרג אותו ולהגדיל את מימדיו לקונצרט תזמורתי, בשיתוף מקהלה וסולנים, ובאולם קונצרטים גדול וחגיגי.

היצירות שנבחרו הפעם, המלחינים, הסולנים והמבצעים קשורים כולם למגמת המוסיקה של ביה"ס ויצ"ו. אני עצמי בוגר מגמת המוסיקה הזו, שהיא לדעתי מגמת המוסיקה הטובה ביותר בארץ, וכיום אני מלמד בה הרכבים קאמריים. רבים מנגני אנסמבל סולני תל-אביב בעבר ובהווה הם בוגרים של בי"ס זה – תמי ושולי ווטרמן, עמית לנדאו, ניר קומפורטי, יעל שפירא, נעם חיימוביץ', שי גליק, עופר קנטי, ועוד. המלחין חיים פרמונט, שהוא מורה נערץ במגמת המוסיקה הנ"ל, והיה המורה של כל השמות שהזכרתי כאן, כתב חמישייה לקלרינט ומיתרים לזכרו של דני כהן. השנה הוא עיבד אותה עבורנו לקונצ'רטינו לקלרינט ותזמורת מיתרים, אותו כבר ביצענו בקונצרט פתיחת העונה עם הסולן גיא יהודה, אף הוא בוגר המגמה. אהרון חרל"פ כתב לזכרו של דני כהן את היצירה תהילים, במקור לסופרן, קלרינט ופסנתר, ולאחר מכן לסופרן, קלרינט ותזמורת מיתרים. נעם סיון, שהיה חברו ובן כיתתו של דני כהן, קיבץ מספר שירים שכתב דני, ערך וסידר אותם למחזור רצוף והגיוני, והלחין להם מוסיקה למקהלה ותזמורת מיתרים. ליצירה הוא קרא "ביתן הבדידות"  (גם כאן המקור היה לרביעיית מיתרים ורביעיית קולות והעיבוד התזמורתי הוא מהשנה). את שלוש היצירות הנ"ל – פרמונט, חרל"פ ונעם סיון – ביצענו השבוע במסגרת "עלי שיר" בשני קונצרטים, אחד בירושלים ואחד בחיפה.

היצירות של פרמונט וחרל"פ הן מצויינות. הקונצ'רטינו של פרמונט הוא בסגנון פוסט רומנטי אספרסיבי מאוד, שמזכיר קצת את שטראוס ואת "ליל הוד" של שנברג. "תהילים" של חרל"פ זו יצירה שמביאה שלושה מפרקי תהילים, האחרון שבהם פרק מ"ג "שפטני אלהים", פרק חזק מאוד עם מוסיקה רומנטית דרמטית שמזכירה  את מאהלר. אני מאוד אוהב את שתי היצירות האלה ונהניתי מאוד לעבוד עליהן ולבצע אותן.

אבל היצירה שהכי תפסה אותי היא "ביתן הבדידות" של נעם סיון. זו יצירה מדהימה, מרגשת, מצמררת, שנונה ואספרסיבית, ויש בה שילוב של טקסטים נפלאים (של דני כהן), עם מוסיקה נהדרת. יש בטקסטים הרבה משחקי מילים ואותיות (למשל – "רקדן: מפסל עור שמים. פסל: מרקד נחל חימר"), הומור ("וכלבו הנאמן גילה סודו לחתולים שצרחו אותו לעכברים שפטפטו עליו עם השדים שניבאו לעכבישים שאמרו לנמלים…"), כאב ובדידות ("לפעמים הים מצהיב כחול על שפתו ואני אובד במבוכים לא לי"). המוסיקה מאוד יפה, כתובה היטב גם לתזמורת וגם למקהלה, וגם מבטאת מצוין את הטקסטים ואת מצבי הרוח השונים. היה לי כיף גדול לעבוד על היצירה עם אנסמבל זמרי מורן. הכרתי את המקהלה הזו (בניהולה האמנותי של נעמי פארן) לפני כשנה וחצי כאשר ביצענו ביחד מיסה של שוברט עם הסינפונייטה באר-שבע. זו מקהלה נהדרת, שמורכבת מזמרים צעירים, בשנות העשרים לחייהם (ויש גם צעירים יותר), רבים מהם סטודנטים באקדמיות למוסיקה. יש להם אנרגיה צעירה (כמו אצלנו באנסמבל), מוטיבציה ורצון להתקדם, והם מוסיקאים טובים שכיף לעשות איתם מוסיקה. כאשר הייתי צריך לבחור מקהלה שתצטרף אלינו לביצוע "ביתן הבדידות", זו היתה המקהלה הראשונה שחשבתי עליה, ואני שמח שהחיבור הזה יצא לפועל. גם הפעם היה תענוג לעבוד איתם ולעשות איתם מוסיקה. ההתקדמות שלהם מהחזרה הראשונה ועד הקונצרטים היתה מדהימה. נהניתי מאוד לעבוד על היצירה הזאת, גם בגלל המוסיקה הנפלאה, אבל לא פחות מזה בזכות הטקסט. אני מאוד אוהב שהטקסטים הם בעברית. זו השפה שלי, המילים מובנות, וקל ללמוד ולהבין את המשמעות, מבלי להיעזר במילונים (כפי שאני עושה כמעט בכל שפה אחרת). כיף לשיר בעברית מוסיקה קלאסית אמנותית, ולא רק שירים ישראליים ומוסיקת פופ. אני חייב לציין שהיצירה הזאת, בזכות השילוב בין המוסיקה הנפלאה לטקסט המיוחד, נדבקה אלי והיתה בתוכי 24 שעות ביממה במשך כל השבוע האחרון. שרתי אותה בבוקר, בצהריים ובערב וחלמתי עליה בלילה. זה לא קורה לי הרבה…

שני הקונצרטים (רביעי 10.2 באולם נבון בתיכון שליד האקדמיה בירושלים, וחמישי 11.2 באודיטוריום קריגר בחיפה) היו נהדרים, ומגיעות על כך ברכות להרבה אנשים. נגני האנסמבל עשו עבודה נפלאה במהלך השבוע. טלי גולדברג, שבד"כ מובילה אצלנו את קבוצת הכינור השני, קפצה הפעם ישר למים העמוקים של תפקיד הכנרת הראשית, ובהתראה קצרה מאוד (שבוע), לאחר ביטול ברגע האחרון של הדס שהיתה אמורה להוביל. היא עשתה זאת בצורה יוצאת מהכלל, נתנה ביטחון לקבוצה ולתזמורת, עשתה עבודה מצויינת בסקציות עם קבוצת הכינור הראשון, וניגנה מצויין את כל קטעי הסולו. סקציית הויולות האגדית שלנו – שולי, יעל ועמית – נפלאה כמו תמיד. אורית בקונטרבס, נותנת בסיס איתן, חזק ויציב לכל התזמורת. בצ'לים, יוני ועירא מובילים לסרוגין, בשיתוף פעולה נהדר בפולט הראשון. הסולנים בקונצרטים – גיא יהודה ואפרת כרמוש – היו מצויינים. למקהלה, אנסמבל זמרי מורן, ולמנהלת האמנותית שלה נעמי פארן – מגיעות כל התשבחות והברכות. פשוט תענוג. וגם לשלושת הסולנים מיתוך המקהלה – גיא, תמר ואפרת. ומילה טובה מגיעה גם למי שמנהלת, מפיקה ומארגנת את כל ענייני המקהלה – ענת ונגר, שעובדת מסביב לשעון, ומשלבת את עבודתה במקהלה עם עבודתה כרופאה (איך אפשר להספיק כל-כך הרבה דברים ביממה אחת?). יוליה פבזנר ביימה את "ביתן הבדידות", בימוי שהיה אמנם מינימלי וצנוע, אך תרם רבות להבנת היצירה והטקסטים. ברכות חמות למלחינים שכתבו לנו מוסיקה שהיה כיף לעבוד עליה ולהופיע איתה (זה לא דבר כל-כך שכיח כשמדובר ביצירות שנכתבו במאה ה-21) – חיים פרמונט, אהרון חרל"פ ונעם סיון. אך מעל כולם, מלוא הברכות והתשבחות למיכל כהן – הרוח החיה של "עלי שיר", האשה שבלעדיה הפרוייקט הזה לא היה יוצא לפועל, ובזכותה כל מי שלא זכה להכיר את דני כהן בחייו (כמוני למשל) זוכה להכיר את דמותו ואישיותו לאחר מותו בזכות אמנותו. כל הכבוד למיכל על היצירתיות, המסירות וההתמדה.

חבל לי רק שהתכנית הזו לא בוצעה בקונצרט למנויים שלנו, ושקהל גדול יותר לא זכה לשמוע אותה. התגובות מהקהל שכן נכח בקונצרטים היו חמות ונלהבות. זה בהחלט משמח שתכנית שכולה יצירות ישראליות שנכתבו במאה ה21 יכולה לגרום להנאה כל-כך גדולה בקרב המבצעים והקהל.