הנסיעה לקונצרט בכפר-בלום

אמנם קרו לא מעט דברים מאז הפוסט האחרון שכתבתי – היו לנו שלושה קונצרטים נוספים עם סרג'יו – בחיפה, תל-אביב וכפר-שמריהו, היתה קבלת פנים לאחר הקונצרט בכפר-שמריהו, היה לנו אורח בלתי צפוי שניגן איתנו בבסון בשני הקונצרטים האחרונים עם סרג'יו, היתה חזרה אחת בלבד לקונצרט באקדמיה בירושלים, עם שלושה סולנים שונים – צביקה פלסר בצ'לו, אירנה ברקוביץ' בפסנתר ונעם בוכמן בחליל, והיה קונצרט שקרו בו דברים משעשעים למדי, באקדמיה בירושלים. נסעתי למחרת אותו קונצרט לשלושה ימים לברלין הקפואה, ומיד עם חזרתי התחלנו בהכנות לפרוייקט כפר-בלום שהסתיים שלשום. היתה חזרת מובילים משעשעת אצל יעל פטיש, ושתי חזרות אנסמבל במרוץ נגד הזמן ועם סולן פנטסטי בכינור. והיתה הנסיעה לכפר-בלום עם עצירה מסורתית בצומת אלונים, וקונצרט מוצלח מאוד בבית-העם בכפר-בלום, אל מול קהל גדול במיוחד. על כל אלה אכתוב בהמשך.

אבל התמונה השערורייתית שכאן בהמשך, שצולמה בנסיעה חזרה מכפר-בלום,  שווה אולי אלף מילים – הויולן שלנו עמית לנדאו, עם כובע גרב, כפייה ושרשרת עם סמל פלסטיני, מראה באצבעותיו את ניצחון התנועה לשחרור פלסטין תוך שהוא אוחז את יעל שפירא חסרת האונים. המשטרה וכוחות מג"ב החלו לפעול בכוחות מתוגברים….מה דעתכם על זה?
p1290298.JPG

הקונצרט אתמול בכפר-סבא

אתמול בערב היה הקונצרט הראשון של האנסמבל בפרוייקט זה עם סרג'יו אזוליני. הקונצרט היה בהיכל התרבות כפר-סבא, אל מול קהל גדול (כ500 איש). הנגינה של סרג'יו בקונצ'רטו של ויולדי היתה סוחפת, מרתקת ואנרגטית. בחצי השני של הקונצרט, שתי היצירות הסולניות של מוצרט (בנגינה מצויינת של הדס פבריקנט) והסימפוניה מס. 46 של היידן גרמו לקהל להתעורר ולמחוא כפיים בהתלהבות. לצערי, המכשירים הסלולריים של חלק מהקהל היו פעילים בזמן הקונצרט. כך למשל, את סיום אחת הקדנצות של הדס במוצרט, המשיך טלפון נייד מהשורות הראשונות ממש מהצליל בו היא סיימה את הקדנצה. באחד מרגעי השקט (General Pausa) בסימפוניה של היידן החליט טלפון נייד אחר שיש למלא את השקט בצלילים משלו.

אבל החלק המשעשע ביותר אתמול היה בחדר מתחת לבמה לפני חזרת הבלאנס. הגענו להיכל התרבות כפ"ס מוקדם מאוד, ולנגנים היה זמן רב להסתובב בקניון כפ"ס עד לתחילת החזרה. בזמן הזה, בחדר האמנים מתחת לבמה, התקיימה חזרה של סרג'יו ותמר, בהשתתפותי, על יצירתו  של עומר ולבר. החזרה היתה כל-כך משעשעת, מכיוון שעבדנו בה על כל תיבה וכל משפט מוסיקלי, כאשר סרג'יו מנסה דברים חדשים, מעלה ומוריד אוקטבות, מוסיף קישוטים וצלילים, משנה ארטיקולציות ודינמיקות, ומציע רעיונות מוסיקליים חדשים. בסיום הפרק השלישי של היצירה, למשל, הוא עלה לאוקטבה גבוהה וניגן קטע לירי בצלילים גבוהים מאוד שנשמעים כמו זעקה, תוך כדי ליווי תנועות גוף המשדרות כאב וסבל… זה גרם לתמר ולי לפרוץ בצחוק גדול. היה ממש כיף, והכיף המשיך גם בחזרת הבלאנס, כאשר לסרג'יו התחשק לנגן איתנו (בסקציית הצ'לים) גם בסימפוניה של סליירי וביצירות של מוצרט. תוך כדי שהוא קורא מהדף בצורה מושלמת כמובן, הוא הכניס הרבה אנרגיה, כיוון וזרימה לכל משפט מוסיקלי.

הקונצרט היה מאוד מהנה, הרבה בזכות נוכחותו של סרג'יו על הבמה בכל היצירות, אבל גם בזכות נגינה מבריקה ומלוטשת של המיתרים (בראבו גדול למתן, הכנר הראשי, ולשאר המובילים טלי, שולי ועירא על עבודת סקציות מצויינת), כלי-נשיפה נפלאים (תמר ודניאל באבובים, מייקל ויואל בקרנות, ושתי חלילניות צעירות תלמידות תיכון – רותם ומיתר), ונגינת קונטינואו נהדרת של זהר בצ'מבלו, עירא בצ'לו וניר בקונטרבס.

באוטובוס, לאחר הקונצרט, שרנו לסרג'יו, שחוגג היום את יום-הולדתו. סרג'יו הזמין את נגני האנסמבל להצטרף אליו לפאב האירי. אני אמנם לא הצטרפתי, אך חלק מנגני האנסמבל הצטרפו אליו, ואני מניח שהיה שם שמח…

התמונה שכאן בהמשך צולמה לאחר הקונצרט, באותו חדר שבו היתה החזרה המשעשעת לפני חזרת הבלאנס. תמר ומתן הצטרפו אלי לצילום למזכרת מכפר-סבא.

מחר אנחנו ממשיכים את הקונצרטים שלנו, והפעם בחיפה.

המלצה של עומר שומרוני בגלובס על הפרוייקט הזה מופיעה כאן בקישורים משמאל.

סרג’יו אזוליני כאן


היום השני של החזרות לקראת הפרוייקט הקרוב היה רב באירועים. הוא החל בנחיתתו של סרג'יו אזוליני בארץ אתמול בשעת לילה מאוחרת. הבוקר מוקדם התבשרנו כי האבובן השני שלנו, אמיר משה החליק במדרגות, טופל בבי"ח והוא על קביים ולא יוכל לקחת חלק בפרוייקט. כעבור שעה נמצא מחליף שינגן במקומו, תלמיד של המנכ"ל שלנו גיא פורת (אשר מלמד אבוב באקדמיה בת"א). בהמשך הבוקר נסעתי למלון אדיב על-מנת לאסוף את סרג'יו משם ולהביאו לחזרת האנסמבל. המפגש איתו היה מרגש מאוד, כמובן. דיברנו במשך כל הנסיעה הקצרה וסיפרנו אחד לשני את חדשותינו מהתקופה האחרונה. היה כיף לראות את המפגש המחודש של סרג'יו עם נגני האנסמבל, לאחר יותר משנה. העבודה על הקונצ'רטו לבסון של ויולדי היתה נפלאה, מעניינת, מרתקת, מלאה בדמיון והשראה. נהניתי לצפות בזה מהצד. יצירתו של עומר ולבר קיבלה הרבה אנרגיה וחיים בנגינתו של סרג'יו. בהמשך החזרה ניגנו את הסימפוניה של היידן, כאשר סרג'יו יושב עם סקציית הצ'לים ונותן השראה לכל האנסמבל. העבודה הטובה שעשו מובילי הסקציות בחזרות הקבוצתיות מוקדם יותר בבוקר הורגשה היטב. ניכר היה שהאינטונציה בהיידן השתפרה מאוד. לסיום החזרה הדס ניגנה את שתי היצירות לכינור ותזמורת של מוצרט, ובזמן קצר של עבודה הדברים התגבשו, הבלאנס בינה לבין האנסמבל השתפר, הטמפים התחילו להתייצב והתחושה המוסיקלית היתה טובה מאוד. היתה לי הרגשה במשך כל החזרה שיש הרבה יצירות וצריך לעבוד מהר ובתמציתיות. זה לא פשוט, וזה דורש הרבה מאוד יעילות גם בחזרות הקבוצתיות וגם בחזרות המלאות. מחר יצטרפו אלינו הקרננים מייקל סלטקין ויואל עבאדי, וגם עומר ולבר יבוא לשמוע את יצירתו, וכמובן שסרג'יו ימשיך בעבודה המדהימה על הקונצ'רטו של ויולדי.

אמשיך כמובן לדווח גם מחר.

החלו החזרות לפרוייקט עם אזוליני

 p1110145.JPG

סקציית כינור ראשון מכוונת – הדס, קמילה ליאה וקרן עם הרסטות לראשה
—————————————————————–

החודש האינטנסיבי והעמוס של האנסמבל יצא לדרך בחזרת תזמורת ראשונה, הבוקר בשטריקר. היה כיף גדול כמובן לפגוש שוב את כולם, והאוירה היתה מצויינת.

בין המשתתפים בפרוייקט הנוכחי, כל המובילים הקבועים – מתן, טלי, שולי ועירא, ועוד מספר חברי אנסמבל ונגנים קבועים כמו הדס, תמי, יעל פטיש והילה. חזרה אלינו לכינורות לאחר היעדרות של כ-4 שנים מהאנסמבל קרן טננבאום , כשלראשה רסטות בסגנון עידן רייכל… אלזה חזרה אלינו לאחר לידה נוספת, בן רביעי (כן ירבו!!!). ליאה, קמילה, יותם ואנדראה משלימים את הכינורות, ניר בקונטרבס, ובסה"כ הרכב מאוד איכותי.

פתחנו בסימפוניה בסי מז'ור מס. 46 של היידן. לסימפוניה זו הרבה מאוד דיאזים ודיאזים כפולים, דבר שגרם  מדי פעם לקשיים בפיענוח הצלילים, לצלילים שגויים שבעקבותיהם צחוקים (הדס ובעקבותיה כל התזמורת) וקללות בפולנית (קמילה) או ברוסית (ליאה). סה"כ אחרי עבודה של 45 דקות הענינים התבהרו, הקונספט הכללי  הועבר, דברים התחילו להתגבש, ונראה שאחרי עבודה טובה בסקציות מחר בבוקר הסימפוניה תישמע מצוין. אותו הדבר לגבי הסימפוניה של סליירי שניגנו לאחר ההפסקה, שם הטמפים המהירים דורשים נגינה וירטואוזית ומגובשת. את יצירתו של עומר ולבר סויטה למיתרים, אבוב ובסון, קראנו לסיום החזרה, ללא הבסון והאבוב. ביצירה זו עיקר הקושי היה ריתמי. הפרק המסיים כתוב בחמש שמיניות ואח"כ שבע שמיניות, וזה דרש קצת עבודה, אבל סה"כ זה לא קשה מדי.

אני מצפה כבר בכיליון עיניים לחזרה של מחר, בה יצטרף אלינו סרג'יו אזוליני, שיביא איתו הרבה אנרגיות, מוסיקליות ושמחת חיים, ויבצע עם האנסמבל קונצ'רטו של ויולדי. הוא גם יצטרף אלינו בסימפוניה של היידן. יש למה לצפות.

p1110142.JPG מתן מכוון את התזמורת תוך כדי חיוך גדול שלו ושל שולי