לסיכום פרוייקט פתיחת העונה

 nc9q0063.jpg
פרוייקט פתיחת העונה של האנסמבל הסתיים בקונצרט בתיאטרון חולון ביום רביעי שעבר, 4.11.2009. בינתיים הנגנים חזרו לשיגרה, חלקם לבתיהם בברלין ובוינה, חלקם להרכבים הקאמריים ולתלמידים שלהם, וזה הזמן לסכם את הפרוייקט מנקודת מבטי האישית.

היו לנו בפרוייקט הזה מספר חידושים ושינויים, הן בנגנים, הן באולמות הקונצרטים והן באופי הקונצרטים. מבחינת נגנים – אמנם צמצמנו את מספר הנגנים בכל סקציה במיתרים, אך בהחלט השתדרגנו ברמה של הנגנים. צירפנו שתי כנריות מצוינות – אנדראה האלם וקמילה גלס, שתרומתן לקבוצת כינור ראשון היתה משמעותית מאוד והורגשה היטב, גם בחזרות (היו מעורבות מאוד, הבינו מהר מאוד, הציעו הצעות טובות והגיעו מוכנות) וגם בקונצרטים (בתחילת הפרק השני של היידן בקונצרט בחולון כינור ראשון נשמע פשוט מדהים – מגובש, מסוגנן, אחיד, פשוט נפלא). בויולות הגענו לסקציה האידאלית – שולי ווטרמן, יעל פטיש ועמית לנדאו. שלושה ויולנים נפלאים, גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית, שמסתדרים היטב אחד עם השני ונשמעים ביחד ממש נהדר. פשוט חלום. הסולו שלהם ביצירה של חיים פרמונט היה מבריק, מוסיקלי, אספרסיבי, וכל-כך מגובש. תענוג. גם במיתרים הנמוכים היה שדרוג רציני – אמנם בצ'לים לא היה אף נגן חדש (יוני גוטליבוביץ', הילה אפשטיין ויעל שפירא), אך אליהם הצטרפה נגנית הקונטרבס אורית צלניקר, שבנגינה מדוייקת, ריתמית, עם צליל מלא ויפה, נתנה בסיס איתן לכל התזמורת. כל אלה בהובלתו המסורה והקפדנית של מתן דגן, הכנר הראשי, הביאו את המיתרים לתוצאה נהדרת, שהיא בהחלט שידרוג בהשוואה לעונה שעברה.

השינוי הגדול ביותר בנושא האולמות היה המעבר לאולם עינב בתל-אביב, במקום מוזיאון תל-אביב. השינוי הזה לא היה לטובתנו, מכיוון שהאולם פשוט קטן מדי בשביל תזמורת. הבמה נמצאת קרוב מאוד לקהל, ובגלל הקונכיה שבתוכה יושבת התזמורת הצליל יוצא חזק, אגרסיבי ולא מעובד, וכך הוא מגיע ישר לקהל. מכיוון שלא היתה לנו חזרה באולם עינב, הגענו ביום הקונצרט כבר בשעה 19.00 לחזרת בלאנס ארוכה מהרגיל, על-מנת לנסות להכיר את האולם. במהלך החזרה היינו די בשוק. הכל נשמע חזק, כבד, אגרסיבי. עשינו כמה נסיונות, כמו למשל לצאת קצת מהקונכיה ולהתקרב יותר לקהל. מכיוון שלא היה הרבה זמן, וגם היינו צריכים קצת לנגן, הגענו לקונצרט בתחושה לא טובה. הקונצרט בסופו של דבר היה טוב, ולקראת סופו התרגלנו לאקוסטיקה, כך שההיידן נשמע כבר די טוב, אבל ההרגשה היתה שבפעם הבאה חייבים חזרה מלאה באולם, ושיהיה בה מספיק זמן לעשות נסיונות אקוסטיים. האולם בתיאטרון חולון היה לא רע מבחינה אקוסטית, ובסה"כ האנסמבל הרגיש הרבה יותר משוחרר אחרי הקונצרט בתל-אביב. היתה בקונצרט הרגשה טובה, החומר כבר היה לגמרי בידיים והרבה דברים קטנים שקרו בקונצרטים בחיפה ובתל-אביב נפתרו בקונצרט זה. יחד עם זאת, כבר לא היו המתח וההתרגשות שיש בקונצרט הראשון בחיפה ובקונצרט השני בתל-אביב, ולכן היתה בו פחות השראה. סה"כ זה תהליך טבעי שקורה בסדרה של קונצרטים. כמובן שאם הקונצרט האחרון היה בתל-אביב, אז כמובן שגם מבחינת ליטוש וגם מבחינת התלהבות, השראה והתרגשות זה היה הקונצרט הכי טוב.

חידוש נוסף שהיה לנו בקונצרט פתיחת העונה קשור באופי הקונצרט ובתפישה הקונספטואלית של האנסמבל. הקונצרט נפתח בביצוע הכריזנטמות של פוצ'יני ללא מנצח. הרעיון העומד מאחורי ביצוע ללא מנצח – לגרום לנגני האנסמבל להיות בריכוז והקשבה של מוסיקה קאמרית, ליצור מעורבות ועשייה משותפת בקרב הנגנים, ולהציג לקהל אנסמבל שיכול לנגן נפלא לא רק כאשר עומד מולו מנצח, אלא גם ללא ניצוח, ובהובלת הכנר הראשי מתן דגן. אין שום ספק שהנגינה ללא מנצח יצרה באנסמבל מעורבות והקשבה גם ביצירות האחרות, ובסה"כ גיבשה ושיפרה את רמת האנסמבל. אין ספק גם שהעבודה של מתן דגן, הכנר הראשי, היתה נהדרת, וכך גם התוצאה. הכוונה שלנו היא להמשיך עם זה גם בקונצרטים הבאים ובעונה הבאה, ואף לשלב יצירות קאמריות בהרכבים קטנים בקונצרטים שלנו, ובכך להראות לקהל שאנסמבל סולני תל-אביב הוא מאוד יוצא דופן – מנגנים בו נגנים קאמריים מצויינים שיכולים גם להופיע בהרכבים קאמריים וגם להופיע כתזמורת ללא מנצח. לא שמעתי עדיין תגובות מצד הקהל לגבי הקונספט החדש, ויהיה מעניין לשמוע איך בקהל מקבלים את זה.



מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s