סרג'יו אזוליני – שיתוף פעולה מרגש עם אמן גדול

img_0409.JPG

בתמונה: סרג'יו ואני לאחר הקונצרט באינטרלקן, שוייץ.

הקשר שלנו עם סרג'יו אזוליני, נגן הבסון הפנומן הוירטואוז, הוא סיפור מרגש מאוד שהתחיל במאי 2005 (במפגש משותף איתו ועם ערן בורוביץ' במסעדה איטלקית בברלין), ונמשך עד היום. למעשה הקשר התחיל עוד לפני מאי 2005… הפוסט הזה קצת ארוך, אבל כדאי לקרוא עד הסוף!!!

יצא לי לשמוע את סרג'יו בקונצרט בארץ עם הקאמרטה, נדמה לי ב2002. הוא ניגן איתם קונצ'רטו לבסון של ויולדי. זה היה מהפנט. היתה באולם הרגשה כאילו ויולדי עצמו הגיע מהמאה ה17 אל אולם הקונצרטים בארץ וסיפר לקהל, בצלילי הבסון שלו, איך צריך לנגן את המוסיקה שלו. הוא חי כל פראזה מוסיקלית, הראה כל ניואנס והשמיע בצלילים הנפלאים ובוירטואוזיות בלתי נתפסת את המוסיקה הנהדרת, תוך שהוא רוקד ורוקע ברגליו וסוחף אחריו את כל התזמורת. אי אפשר היה לשכוח אותו.

באותן שנים הייתי נוסע אחת לכמה זמן לברלין על-מנת לשמוע שיעורים, חזרות וקונצרטים, לראות מנצחים בעבודתם עם תזמורות ולספוג מהאוירה התרבותית בעיר. וגם לפגוש קצת חברים, כי הרי ברלין זאת עיר די ישראלית… באחת מהנסיעות שלי, בינואר 2004, הלכתי לקונצרט של אנסמבל אוריול, שהוא אנסמבל די דומה לסולני תל-אביב בגודלו, ברפרטואר, באופן העבודה שלו ובסגנון הנגינה. זה היה קונצרט פנטסטי, ברמה גבוהה מאוד. אנסמבל אוריול ניגן בקונצרט שתי יצירות של ק.פ.ע.באך, בצורה כל-כך מבריקה, מלוטשת וסגנונית. בהפסקת הקונצרט, אחד מחבריי הישראלים (נדמה לי שזה היה החלילן גי אשד) מצביע על מישהו מהקהל ואומר לי: "זה סרג'יו אזוליני, הוא המנהל האמנותי של אנסמבל אוריול, אתה מכיר אותו? הוא מוסיקאי מדהים!!". מיד אני נזכר כמובן בקונצרט ההוא בארץ, ואל הזיכרון הזה מצטרפים גם הרשמים הטריים מהקונצרט המדהים של אנסמבל אוריול שזה עתה שמעתי. הקונצרט של אוריול מאוד השפיע עלי, גם בתפיסה הסגנונית של נגינת יצירות קלאסיות, וגם בקונספט הכללי של תזמורת קאמרית – איך היא צריכה להישמע מבחינת ליטוש טכני, הפקת צליל, אינטונציה ואחידות סגנונית. כמובן שהעובדה שנודעת לי באותו יום – שסרג'יו אזוליני, ההוא מהקונצרט המדהים בארץ, הוא המנהל האמנותי של האנסמבל הנהדר ששמעתי זה עתה – נשמרת אצלי היטב בזיכרון… ועוד פרט חשוב לסיפור – מי שמוביל את קבוצת כינור שני באנסמבל אוריול באותו קונצרט הוא כנר ישראלי שחי כבר שנים בברלין ואין לו כל-כך קשר מקצועי עם הארץ – מתן דגן. הכרתי אותו עוד מהארץ כאשר היינו ביחד במתא"ן בגיל 15, בהמשך ניגנו יחד בפילהרמונית הצעירה ולמדנו אצל אותן מורות לכינור – אורה שירן ואירנה סבטלובה, אבל מאז נסיעתו לברלין לא ממש היינו בקשר. הפגישה איתו באותו ביקור בברלין והרשמים שלי מהקונצרט בו הוא ניגן, ישפיעו עלי כעבור מספר שנים כאשר אזדקק לכנר ראשי באנסמבל…

ובחזרה לסיפורנו: אל אנסמבל סולני תל-אביב מצטרף בינתיים נגן הקונטרבס ערן בורוביץ', ישראלי שחי ב… ניחשתם נכון, ברלין. ערן מגיע מדי פעם לארץ לפרוייקטים של האנסמבל, ובברלין הוא מנגן בכל מיני מסגרות, בין היתר ב… אנסמבל אוריול. מדי פעם אני נפגש עם ערן לדבר, לקשקש ולשתות משהו. באחת מפגישותינו הוא אומר לי: "תשמע, יצא לי לנגן עכשיו בברלין עם סרג'יו אזוליני, ואני אומר לך: אין דברים כאלה. זה מוסיקאי בלתי רגיל. אתה חייב להביא אותו לאנסמבל." איך בדיוק זה יקרה? אני מתחיל לחשוב, וערן קולט אותי ומציע לי שהוא עצמו ידבר עם סרג'יו ויספר לו על האנסמבל, ינסה לעניין אותו ואולי להפגיש בינינו. נשמע רעיון מצוין, אני אומר, אך בתוך תוכי אני חושב: מה באמת הסיכוי שזה יקרה? שאני אהיה בברלין בזמן שגם סרג'יו יהיה שם, ויהיה לו בדיוק זמן לפגוש אותי ולשמוע על סולני תל-אביב? ולמה שזה בכלל יעניין אותו? אבל, כמו שלמדתי עם השנים, אין לפסול אף רעיון, מופרך ככל שיהיה. לקראת נסיעה שלי לברלין במאי 2005 אני מתכנן עם ערן מועד שגם הוא וגם סרג'יו נמצאים בעיר ומבקש ממנו לקבוע פגישת היכרות. בינתיים ערן גם מעביר לסרג'יו דיסק של האנסמבל.

מועד הפגישה מגיע, ואני הולך ביחד עם ערן לפגוש את סרג'יו במסעדה איטלקית בברלין. זו היתה פגישתי הראשונה עם סרג'יו אזוליני הגדול. אני נדהם עד כמה הוא חברותי, משוחרר, מדבר בגובה העיניים וללא שום התנשאות. הוא מאוד אוהב חברה, אוכל טוב ומוסיקה. הוא מדבר על מוסיקה בהמון אהבה, תוך כדי שירה ותנועות ידיים. הרגשתי שיש לנו חיבור טוב ואפשר יהיה לשתף פעולה בעתיד. סרג'יו ואני מתחילים לדבר על הנושא שלשמו נפגשנו – שיתוף פעולה עתידי עם סולני תל-אביב. אנחנו חושבים על תכנית שתשלב יצירות בהן סרג'יו יהיה סולן, עם יצירות בהן הוא ינגן באנסמבל את תפקיד הבאסו קונטינואו או הצ'לו. לשמחתי הרבה, סרג'יו נשמע נלהב, סקרן ומלא רצון ללכת על זה. אנחנו קובעים מועד לפרוייקט הזה – מרץ 2007!!! אני חוזר לארץ מאוד נרגש – נפגשתי עם סרג'יו אזוליני ואנחנו עומדים לשתף פעולה!!!

dscf1154.JPG

בתמונה: המפגש הראשון שלי עם סרגיו יחד עם "המתווך" ערן בורוביץ' במסעדה בברלין. סרג'יו כבר קצת שיכור

כאשר הגיע לבסוף מועד הפרוייקט המשותף, וסרג'יו הגיע לחזרה הראשונה והתחיל לנגן עם האנסמבל קונצ'רטו של ויולדי, תוך כדי שהוא מדריך, שר, מדגים את כל התפקידים בבסון, מאלתר, רוקד וקופץ – התרגשתי מאוד. זאת היתה חויה מדהימה. כל חזרה איתו. כל רגע משותף במחיצת המוסיקאי הענק הזה. זה היה מחשמל וסוחף. גם שיתוף הפעולה בינו לביני היה מדהים. הוא אף פעם לא ניסה להשתלט עלי או על ניהול החזרות שלי, תמיד נתן כבוד לי ולאנסמבל, וכל הזמן זכה כמובן להרבה כבוד מאיתנו. התוצאה היתה מדהימה. הקונצרטים היו בלתי רגילים. סרג'יו גם מאוד נהנה להיות בארץ, לטייל על שפת הים, לאכול חומוס עם הרבה חריף, ולבלות בחברת נגני האנסמבל (והנגניות כמובן…). הכל היה מושלם, והתחלנו לדבר על ההמשך.

ההמשך הוא שסרג'יו מונה ליועץ האמנותי של האנסמבל, והוא מגיע כל שנה להופיע איתנו. כאשר היינו בסיור בשוייץ הוא בא במיווחד מבאזל (שם הוא מלמד) לאינטרלקן כדי לפגוש אותנו ולשמוע אותנו (בתמונה העליונה בפוסט).

בינתיים, כפי שציינתי קודם, מתן דגן מונה לכנר הראשי של סולני תל-אביב, ובביקור האחרון של סרג'יו אצלנו, בדצמבר 2008, הם ניגנו ביחד, עם תמר ענבר באבוב ועירא גבעול בצ'לו – סימפוניה קונצרטנטית של זלנקה (זוהי אגב עוד תרומה גדולה של סרג'יו לאנסמבל: הוא מציג וחושף בפנינו יצירות קלאסיות לא מוכרות ולא מנוגנות בארץ). גם הפרוייקט הזה היה כמובן מדהים, וזכה לביקורת מפרגנת מאוד של יוסי שיפמן:

 

לא כדאי להחמיץ את השילוב המוצלח של אנסמבל סולני תל אביב וסרג`ו אזוליני

שיקוי נעורים
כששומעים ורואים ילדים קטנים בהברקה לשונית, בתחכום מקורי וכמובן בכמויות החן הבלתי נדלות שחילק להם הטבע, תמיד עולה השאלה מתי כל זה יפסיק. מתי הם הופכים למבוגרים מסודרים מתובנתים, מתי הם (אנחנו) איבדו את זה? תשובה לשאלה הזאת אינני יכול להציע אבל המלצה חמה לראות את תופעת הצעירוּת במיטבה אני אספק. אם תספיקו להגיע הערב להיכל התרבות בכפר סבא, תזכו לקבל את מנת הצעירוּת  כמעט "ישר לווריד".

עצמה דרמטית פולשת מן הבמה לאולם כבר בצליליה הראשונים של הסימפוניה מס` 25  של מוצרט. מתח בלתי פוסק גם בפרק השקט וגם בטריו המבריק לכלי נשיפה במרכזו של הפרק השלישי מכתיבים את הטון להמשכו של הקונצרט שבו מתחילים הסולנים לבלוט. ראש וראשון הוא האורח נגן הבסון ובקונצרט זה גם המוביל האיטלקי סרג`ו אזוליני.

יצירת הסולו המרכזית היא עיבוד לבסון שהוא חיבר לקונצ`רטו לצ`מבלו של קרל פיליפ עמנואל באך. אזוליני מספק בתכנייה הסברים מוזיקולוגיים מעמיקים, לבחירות השונות שעשה במהלך העברת היצירה מכלי מקלדת לכלי נשיפה שגון צליליו שונה לחלוטין, בכלל זה אישור מן המאה השמונה עשרה לבחירת המנעד הקולי ההולם את הכלי הסולני. יפה. אבל מה שמעניין אותנו כרגע הוא הביצוע, הנגינה. אזוליני נטל על עצמו משימה מורכבת וקשה. הדרישות הטכניות שמציב  אזוליני המעבד לאזוליני הנגן  הן ברמה של סדרת תרגילים באחת הסיירות הצבאיות, באיזור הררי נטול חמצן. השימוש במאגרי האוויר בריאות ובטכניקה המורכבת שיודעת לנהל את הוצאת האוויר, זאת תוך שמירה על יפי הצליל ועל איכויותיה הסוערות של היצירה היו אמש בגדר של "כיתת אמן" לא פחות.

אזוליני עצמו הוביל את ההרכב מן הבסון והנגנים נשמעו לו היטב (עבודת חזרות משובחת) וכבר ביצירה זו החלו לבלוט לצדו של אזוליני תמר ענבר באבוב ועירא גבעול בצ`לו. נוכחותם המלאה תבוא לידי ביטוי ביצירה הבאה סימפוניה קונצ`רטנטית לשמונה של המלחין הצ`כי בן המאה ה-18 יאן זֶלֶנקָה. כאן נדרשו נגני האנסמבל לא רק להישמע להנחיות הניצוח אלא ליצור גוף קאמרי שכולל כינורות, (בנגינה מבריקה של הכנר מתן דגן) , אבוב, צ`לו, בסון, קונטרבס, צ`מבלו, ויולה המתפקדים בתוך התזמורת ובפרק אחד גם מנגנים כהרכב קאמרי ללא סימונים של המנצח. בסימפוניה חמישה פרקים אך למעשה, אם נספור את החלקים המרכיבים את חמשת הפרקים, נגיע לתשעה פרקים. לטעמי יש ביצירה חלקים פחות מעניינים אבל כמו שקורה לעתים בהצגות טובות בלונדון למשל הביצוע עולה על איכות החומר הכתוב. כך גם אצל סולני תל-אביב. חולשת החלקים אינה מעיבה ולא במעט על איכות הנגינה.

אחרונה בתכנית היא הסימפוניה מס` 52 של היידן, יצירה מתומצתת וחזקה של היידן, סרג`ו אזוליני, הסולן בשתי היצירות הקודמות, מצטרף כאן לשורות נגני התזמורת ומתגבר את הצליל הנשפני, הרווח, אם תהיתם, כולו שלנו. שני נגנים אורחים שיש להזכירם כאן הם הקרננים מייקל סלטקין ויואל עבאדי (חברי הפילהרמונית) שהצטרפו לחגיגה הצעירה ושמותיהם משום מה נשמטו מהתכנייה.

בסיכומו של דבר  – ברק טל, מנצח הקבוצה הולך ומתקדם במסלולו כמנצח, משוחרר יותר מאשר בעבר והעיקר נשאר באיכות הביצוע. בשנתו השביעית של אנסמבל סולני תל-אביב, הוא עדיין מצליח לטפח את השיקוי הנדיר ששמו הוא "איכות הנעורים" ולהפיצו  באולמות הקונצרטים, והערב תוכלו לטעום ממנו (גם אם אינו כלול בסל התרופות הרשמי) בכפר סבא.  לא כדאי להחמיץ!

אנסמבל סולני תל-אביב, אולם רקנאטי מוזיאון תל-אביב, 22 בדצמבר.

n580448281_1221515_7457.jpg

בתמונה: סרג'יו עם תמר ענבר ואיתי לאחר הקונצרט האחרון בפרוייקט של דצמבר 2008.

גם בעונה הקרובה סרג'יו יגיע אלינו, וזה יקרה בינואר 2010. הוא ינגן איתנו קונצ'רטו לבסון של ויולדי, וכמובן יצטרף אל הצ'לים בסימפוניה של היידן. יש למה לצפות!!!

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “סרג'יו אזוליני – שיתוף פעולה מרגש עם אמן גדול

  1. Dear Barak
    What a wonderful story
    I remember hearing Azzolini many many years ago, around 1994 with the israeli chamber orchestra
    I was equally amazed by his abilities but mostly by his joy and humanity
    infact it was such an inspiration that, looking back, I believe it had a greater influence thant I thought
    thank you for bringing back those memories concerning such a complete and precious artist as Sergio Azzolini
    Eyal Lerner

  2. איל

    קודם כל אני שמח שקראת ונהנית. הסיפור של סרג'יו הוא באמת מרגש. זה באמת אמן שכל-כך אוהב מוסיקה, כל-כך אוהב תקשורת עם אנשים, כל-כך אוהב את החיים, כל-כך משפיע על כל הסובבים אותו. פשוט כיף!!!
    מקוה שיצא לך מתישהו לשמוע אותו עם האנסמבל.

    ברק

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s