פרוייקטים חינוכיים של סולני תל-אביב (1): אנסמבל הסולנים הצעירים

p1011311.JPG

בשנת 2005 התחלנו בפעילות חינוכית נפלאה ששילבה בין עבודתי כמנצח תזמורת כלי-הקשת בקונסרבטוריון גבעתיים לבין הניהול המוסיקלי של סולני תל-אביב והקשר של האנסמבל עם קונסרבטוריון "שטריקר". הקמנו תזמורת צעירה משותפת לקונסרבטוריון שטריקר וקונסרבטוריון גבעתיים, אשר פעלה בחסות אנסמבל סולני תל-אביב, ונקראה "אנסמבל הסולנים הצעירים". התזמורת עבדה פעם בשבוע איתי, וזכתה בחויות מיוחדות נוספות שבד"כ תלמידי קונסרבטוריון אינם זוכים בהן: כיתות אמן וחזרות עם סולנים שבאו להופיע עם סולני תל-אביב (כנרת הבארוק קתי דברצני עבדה על קונצ'רטו גרוסו של קורלי, והפסנתרן ונגן הצ'מבלו צבי מניקר הדריך את התזמורת בקונצ'רטו לפסנתר של מוצרט), חזרות סקציה וחזרות מלאות בהדרכתם ובהובלתם של הנגנים הראשונים באנסמבל, וקונצרט משותף עם נגני האנסמבל, שהיה חויה יוצאת דופן גם לנגנים הצעירים, גם לנגני האנסמבל וגם לי. בתמונה הבאה ניתן לראות היטב את שיתוף הפעולה בין נגני האנסמבל לנגנים הצעירים, ומתחת לתמונה:  דבריו של נעם בן-זאב ב5.4.06 בעיתון הארץ על הקונצרט המשותף הזה .

p1011327.JPG

קונצרט

 מנחילים את הסוד

 מאת נעם בן זאב

אנסמבל הסולנים הצעירים בקונצרט בכורה; מנצח: ברק טל; סולן: דניאל ברד, כינור; מיצירות קורלי, ברדנשווילי, אלר, היידן וברוך; אודיטוריום הקונסרבטוריון תל אביב

לתזמורת הקאמרית "אנסמבל סולני תל אביב" יש מרשם להצלחה, ואף על פי שהוא סוד הגלוי לכל, אין תזמורת שיכולה לעשות בו שימוש ולחקות אותו: חברי האנסמבל, כולל המיסד והמנצח ברק טל, הם חברים שניגנו יחד מאז ילדותם, למדו יחד, ועושים יחד מוסיקה קאמרית – חלקם ברביעיות שעובדות כבר שנים ארוכות. זו הסיבה לצליל הנהדר שלהם, לתחושת החופש בקונצרטים שלהם, ולמשמעות הנוצרת בקונצרטים אלה.

עכשיו החליטו חברי התזמורת הייחודית הזאת לא לשמור לעצמם את הסוד, ולהנחילו הלאה, לדור הבא, לנגנים צעירים – ילדים כמעט – שילכו בדרכם, ובבוא הזמן יצטרפו אליהם. כמו כל דבר פשוט, גם להחלטה כזאת ולביצועה דרושים חזון והבנה של בני אדם שלא רק הם קיימים בעולם הזה, ושיש משהו שנקרא מחשבה לטווח ארוך, ומסורת תרבותית.

נכון שצריך גם כסף – לכן עובדים קשה, ומלקטים מפה ומשם את התקציב מעיריית תל אביב ומשרד התרבות, מקרנות כמו אמריקה-ישראל וריץ', וממפעל הפיס; וצריך גם אכסניה אקדמית-פדגוגית, אז משתדלים אצל קונסרבטוריונים כמו תל אביב וגבעתיים, ובסוף זה מצליח. אתמול, בבכורה, ניגנו חברי האנסמבל עם בני טיפוחיהם, שהם חונכים מדי שבוע: זוגות-זוגות, זה לצד זה מול עמוד תווים, ותיקים וצעירים על אותה הבמה.

מה צריך להרגיש אחרי קונצרט כזה: אושר על היוזמה והסקולינג המעולה, שהביא למוסיקה יפה בביצוע מצוין, מלא חיים – או כעס ותסכול שזו טיפה בים, נווה במדבר? ואם יש תזמורות שמתקנאות בסולני ת"א על הייחוד שלה, אדרבה, שיחקו אותה, יאמצו גם הן ילדים ויגדלו אותם במסירות ובכישרון. במקום עוד קונצרט שדופקים בו שעון, גם אצלן יתעורר הזיק בעיניים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s