קול המוסיקה גוססת, חונקים לנו את התרבות

"העידן החדש של קול המוסיקה, בדרך לסגירתה: תחנה שתישאר בתוך שנה-שנתיים מאוישת על ידי חובבנים, ליצנים, ועורכים אוטומטיים ממוחשבים בלבד." כמה נכון וכמה עצוב.

כיצד הולכת ונעלמת לה לאט לאט תחנת הרדיו שכל מוסיקאי – צעיר, מבוגר, חובב או מקצוען, וכן קהל גדול של חובבי מוסיקה – גדל עליה? כיצד רשות השידור נותנת לזה לקרות? איך אפשר לשכוח את הימים של קונצרטים תזמורתיים בשידורים חיים מרחבי הארץ? קונצרטים בסדרה "צעירים במרכז" בשידור חי מהמרכז למוסיקה ירושלים? סדרת "אתנחתא" מאולם הנרי קראון בירושלים? ואת המגזין של ריקה בר-סלע על מה שקורה בארץ במוסיקה הקלאסית? את "דור הזהב" של רם עברון – אמנים גדולים בהקלטות היסטוריות? התחנה היחידה בארץ שעוסקת במוסיקה קלאסית גוססת. עורכים ומגישים פורשים, ובמקומם לא מביאים מחליפים…

כתבתו של נעם בן זאב מתארת את המציאות העצובה שהתחנה המיתולוגית עוברת, ואת התהליך העצוב שהעולם התרבותי שלנו חווה. הנה הכתבה כלשונה.

פרק נוסף בתהליך הקבורה של קול המוסיקה

נעם בן זאב

07.05.2012

"ירידת תוכניותיה המאלפות של העורכת ריקה בר סלע, ולוח משדרים חדש המבטא בעיקר חובבנות, הם שלב נוסף ברקוויאם של תחנת הרדיו.

לא צריך ללכת ללמוד מוסיקולוגיה באוניברסיטה כדי להבין את סודותיה של המוסיקה המערבית – אפשר להישאר בבית ורק לפתוח את הרדיו בתוכניותיה של העורכת ריקה בר סלע; ולא רק ללמוד, אלא גם, ובעיקר, ליהנות. את הרפרטואר הליתורגי-נוצרי המקהלתי בן אלף שנה היא מגלה בתוכנית "מוסיקה ליום ראשון" בקול המוסיקה – ובאותו יום היא משקפת גם את המוסיקה הנכתבת עכשיו בישראל, בתוכנית "אסיף"; בשישי בלילה, ב"אמנות השיר", היא פותחת נתיב אל אוצרות השיר האמנותי, ובשבת אחר הצהריים נפרשים תחת ידה במלוא הדרם ימי הביניים והרנסאנס, בתוכנית "מוסיקה מהעבר הרחוק".

לצד המבט ההיסטורי אפשר ללמוד על התמונה העכשווית של מוסיקה אמנותית בישראל, במגזין החדשותי שאותו עורכת ומגישה בר סלע בתחילת כל שבוע, ובו שעתיים של ראיונות, סקירות ודיווחים על הנעשה בתחום הקלאסי העשיר בישראל, המציע עשרות קונצרטים מדי שבוע. ולכל אלה מצטרפים מדי פעם קונצרטים רדיופוניים בעריכתה, בביצועים עדכניים, ערוכים בידע מוסיקלי רחב ובטעם מעודן, עם חוש ייחודי לרדיו ולקצב המיוחד שלו.

כל זה היה נכון עד 1 במאי 2012. מהשבוע, אין עוד ריקה בר סלע ברדיו. היא יוצאת לגמלאות, ומהלומה של ממש מונחתת על מאזיני הרדיו ותרבות הרדיו בכלל בישראל, ומהדהדת כאקורד ראשון במארש האבל שמוליך את התחנה אל קבורתה, מארש שהחל להתנגן בפורטיסימו עם כניסתו של מנהל התחנה החדש, אריה יאס. מינויו לפני כארבעה חודשים עורר סערה והתנגדות עצומה מצד עורכי התחנה עצמם, שהצביעו על החריגה מכל נורמה במינוי אדם שלא בא כלל מתחום המוסיקה ובעצמו קרוב לגיל הפנסיה, נגד רצון העובדים, ומתוך מגמה שנראית ברורה לכל אחד: לחנוק את קול המוסיקה ולהמיתו.

ריקה בר סלע. נתיב של אוצרות. צילום: אמיל סלמן

 

 

 

ומה מבשר לוח המשדרים החדש? את "מוסיקה ליום ראשון" – ללא פירוט התוכנית – עורך גדעון הוד, גמלאי רשות השידור שעד עתה הסתפק במקבץ של מוסיקה קלה בחידון נחמד למאזינים – נחמד, וחסר כל משקל אמנותי. בשישי בלילה, אומרת התוכנייה, תשודר "מסע מוסיקלי עם צעירים" – תוכנית שעליה להוכיח עדיין את משקלה. בשבת בצהריים – היכן התוכנית ההיסטורית מהעבר הרחוק? נעלמה, ובמקומה שוב צץ גדעון הוד, בלי פירוט, ב"פרקי מוסיקה נבחרים" – שם נרדף לעריכה מוסיקלית חפוזה שמחשב יכול לעשותה גם כן; ועל היומן השבועי חתום בשלב זה המפיק מרק פולינס, ולא ברור אם אכן הוא יערוך אותו.

לריקה בר סלע, כמו לכל אחת, יש תחליף – תיאורטית; אבל קברניטי רשות השידור מחרימים את התקנים של עורכים שעוזבים, ולא מחפשים תחליף כלל, ועל כך תעיד הסטטיסטיקה: כשנוסדה הרשת לפני כמעט 30 שנה היו בה 20 עורכים, כולם אנשי מוסיקה, ועתה נותרו בה שבע עורכות בלבד ומנהל חדש אחד, כולן עומדות לצאת לפנסיה בעוד כשלוש שנים. כל הסימנים מראים שהתחנה, אם תמשיך להתקיים כלל, תעבור למיקור חוץ: גמלאים מצד אחד, "צעירים" מצד שני. מפיקי הרשות, אורחים לרגע – אלה יקבעו את פרופיל קול המוסיקה.

יש משהו משותף ליוני בן מנחם, מיקי מירו ואריה יאס, מעבר להיותם גברים ומחזיקי משרות בכירים ברשות השידור – מנכ"ל הרשות, מנהל הרדיו ומנהל קול המוסיקה בהתאמה: איש מהם לא בא מהעולם המוסיקלי המקצועי. העידן שלהם עומד להיות העידן החדש של קול המוסיקה, בדרך לסגירתה: תחנה שתישאר בתוך שנה-שנתיים מאוישת על ידי חובבנים, ליצנים, ועורכים אוטומטיים ממוחשבים בלבד."

ערב ידידים עם אינאס מסאלחה ונגנים מהאנסמבל

זמרת הסופרן אינאס מסאלחה ורביעיית מיתרים מנגני האנסמבל יופיעו בערב הידידים הקרוב של האנסמבל במוצ"ש הבא 5.5.2012 בסטודיו של הציירת רחל טימור בנוה צדק בתל-אביב

ערבי הידידים שלנו צוברים תאוצה. הרעיון בערבי הידידים האלה, הוא לקרב את חברי חוג הידידים של האנסמבל אל הנגנים, ולאפשר להם באמצעות קונצרט ביתי ושיחה בלתי פורמלית עם הנגנים, איתי ועם אורחים – להכיר מקרוב יותר את האנסמבל. בערב הידידים הקודם, שהתקיים בביתה של שוש כרמל בתל-אביב, ניגנו האבובן ניר גבריאלי, הכנר מתן דגן, הויולנית שירה מיוני והצ'לנית שירה מני. בין היצירות ארחתי את מנצח המקהלות אבנר איתי, שפרש לאחרונה מהניהול המוסיקלי של זמרי קולגיום, תפקיד שאותו הוא העביר אלי. שוחחנו על ההבדלים בין ניצוח תזמורת לניצוח מקהלה, דיברנו על רפרטואר ווקאלי באופן כללי, ואפשרנו לקהל לשאול שאלות בנושא. הערב היה מאוד מהנה לקהל, גם מבחינת התכנית והנגינה, וגם מבחינת הארוח האדיב והנעים של גב' שוש כרמל. בכל ערב ידידים שכזה אנחנו מצרפים גם חברים נוספים לחוג הידידים ומגייסים תרומות ותמיכות לאנסמבל, שהן מאוד חשובות לנו.

ניר גבריאלי, שירה מני ומתן דגן בערב הידידים הקודם, ב17.3.2012

במוצ"ש הקרוב יתקיים ערב ידידים נוסף, עם רביעיית מיתרים מנגני האנסמבל – הכנרות קורדליה הגמן ויוליה קליין, הויולן שי גליק והצ'לן יותם ברוך. הם יבצעו פרקים מהרביעייה ק.421 ברה מינור של מוצרט ומרביעיית "המוות והעלמה" של שוברט. בנוסף הם יבצעו מספר דואטים לשני כינורות של ברטוק. האורחת של ערב הידידים הקרוב תהיה זמרת הסופרן אינאס מסאלחה, איתה אני אשוחח על נושאים מוסיקליים שונים הקשורים בשירה אופראית ובהתפתחות קריירה של זמרת אופרה, עם דגש על הקריירה האישית שלה. הזמרת אינאס מסאלחה ואני מתכננים מספר פרוייקטים משותפים מעניינים ביחד עם האנסמבל.

אינאס מסאלחה

ערב הידידים הקרוב, במוצ"ש 5.5.2012, יתקיים בסטודיו ובסלון של הציירת רחל טימור, רח' שבזי 32 פינת רחוב נוה צדק 16 תל אביב. התכנסות בשעה 20:00, קונצרט בשעה 20:30

פרטים והזמנת כרטיסים אצל המנכ"לית שלנו רוני שיר ב054-4940317

קטעי וידאו חדשים של האנסמבל

העונה, פרט להקלטות האודיו, אנחנו מתעדים בוידאו את מרבית הקונצרטים. יש לנו צלמים ועורך וידאו שעושים עבודה נפלאה – הראל הפקות. הנה כמה קטעי וידאו ראשונים מהערב מיצירות מוצרט שהתקיים בפברואר האחרון. מתוך הסימפוניה ה40 – פרקים שלישי ורביעי. קטעי וידאו נוספים בימים הקרובים. תהנו

פרק שלישי

פרק רביעי

ניצוח מקהלה – תחום עיסוק חדש ומרתק עבורי

החל מהעונה הבאה אהיה המנהל המוסיקלי של זמרי קולגיום, המקהלה הקאמרית אותה הקים וניהל ב14 השנים האחרונות אבנר איתי. התחלתי למעשה את עבודתי עם המקהלה לפני כחודשיים, ולפני כשבוע היה לי קונצרט בכורה א-קפלה איתם. רשמים ראשונים מההתנסות החדשה.

אנסמבל זמרי מורן ואני באוקטובר 2011. תחום חדש עבורי

כיף גדול לנצח על מקהלה. זה אמנם כרוך בעבודת הכנה קשה מאוד, הכוללת למידה לא רק של תוים, אלא גם של טקסטים. וכשמדובר בטקסטים שונים בשפות שונות, זה הופך את זה לעבודת הכנה ממש מייגעת. את טבילת האש כמנצח מקהלות עברתי בחודשיים האחרונים כאשר הכנתי את מקהלת קולגיום לקונצרט ראשון איתי, קונצרט א-קפלה. אמנם כבר ניצחתי בעבר על מקהלות, אבל זה תמיד היה ביחד עם האנסמבל או עם תזמורת אחרת, ואת עבודת ההכנה עשתה בד"כ המנצחת הקבועה של אותה מקהלה. אני עשיתי לרוב חזרה אחת בלבד עם המקהלה לבד, ואח"כ חזרות ביחד עם התזמורת.

הפעם זה סיפור שונה. מקהלה שהיא שלי, וההכנה לקונצרט מא' עד ת' היא באחריותי המלאה. היה לי קונצרט ראשון עם זמרי קולגיום לפני כשבוע, והיו לרשותי חודשיים של חזרות בתדירות של פעם בשבוע. מכיוון שאינני זמר, וגם היכרותי עם השפה הגרמנית (בה היו רוב הטקסטים) אינה טובה, תנאי הפתיחה לא היו לטובתי. איך אדגים למקהלה מה אני רוצה מהם אם אני לא שר מי יודע מה, וגם לא שולט היטב בטקסטים? החלטתי שלא להיאבק בחסרונות, ולהביא לחזרות את היתרונות שלי. החלטתי שאדגים את בקשותיי מהמקהלה בנגינה בכינור. בכך הצלחתי מצד אחד לחסוך מעצמי את המבוכה שבשירה מול קבוצה של זמרים מיומנים ומנוסים, ומצד שני להבהיר בדרך הטובה ביותר שלי מה אני רוצה מבחינה מוסיקלית, ע"י נגינה בכלי שאני שולט היטב. עבורי זה היה מאוד מהנה, וגם עבור הזמרים זה היה מרענן.

האוירה במקהלת קולגיום היתה מאוד טובה וחיובית. אין תסכול, אין ציניות, אין עייפות ואין שחיקה – יש עשייה מוסיקלית נטו, ובהמון אהבה ורצון טוב. גיליתי המון אכפתיות מצד הזמרים לגבי התוצאה, והמון מעורבות בצד הארגוני ובצד החברתי. כאשר אולם החזרות הקבוע לא היה פנוי, קיימנו את החזרות בביתה של אחת הזמרות. בכל חזרה אחד הזמרים הביא כיבוד להפסקה. מאוד נעים לעבוד בצורה כזאת.

לקראת העונה הבאה, שבה אני מתחיל רשמית את תפקידי כמנהל מוסיקלי, יש מספר נושאים שבהם הייתי רוצה שהדברים יתנהלו אחרת, לטובת השגת תוצאה מקסימלית. לאחר הקונצרט, שהיה מאוד מוצלח, קיימתי מפגש-שיחה גלוי עם זמרי המקהלה, ובו העליתי את הנקודות החשובות לי ושמעתי את עצותיהם בנושאים האלה. זה היה מפגש מאוד פורה ומפרה, וזה נתן לי הרבה מוטיבציה לקראת ההכנות לעונה הבאה. בשני פרוייקטים של האנסמבל בעונה הבאה אני אשלב את זמרי קולגיום, אחד מהם מיצירות מוצרט, היידן ומנדלסון (בפתיחת העונה), והשני עם הרקויאם של פורה (בסיום העונה).

יש למה לצפות!!!

עוד על הקונצרט האחרון, וחג שמח לקוראי הבלוג

התגובות החמות בעקבות הקונצרט האחרון ממשיכות להגיע במייל ובטלפון. אנחנו כבר מתכננים את הביקור הבא של דוד אצלנו. בינתיים התפרסמה עוד ביקורת על הקונצרט איתו. בתוך הפוסט.

הקונצרט שלנו עם דוד גריילסאמר בתחילת השבוע לא הותיר את הקהל אדיש. ההתלהבות עצומה והתגובות מחממות את הלב. הנה ביקורת של אלי ליאון שהתפרסמה השבוע באינטרנט.

בקונצרט למנויים מס'4 של אנסמבל סולני תא בשם "הקלאסיקה המוקדמת"שמענו ארבע יצירות מגוונות מהרפרטואר הקלאסי המוקדם של המאה ה18 ויוסף היידן יליד 1861.

 

היה זה קונצרט מגוון מאוד שבו הושמעו יצירות נמרצות,עליזות בעלות קצב ומהירות.מוסיקה יפה שנוגנה על ידי התזמורת בצליל מצויין מלא וחם מאוד.

הקונצרט התחיל בסימפוניה מס'3  מתוך 19 שכתב  ק.פ.ע. באך בנו השני של יוהן סבסטיאן.הוא הכניס למוסיקה שלו סגנונות חדשים לאותה תקופה וסימפוניה זו מלאה רגשות, התרחשויות ורעיונות שלא נשמעו לפניו.היא מסתיימת בפרק עליז בעל אופי ריקודי.ביצוע הסימפוניה שנוגנה ללא מנצח היה מצויין ככל הקונצרט.

 

בהמשך שמענו את הקונצ'רטו מס'9 ק271 מאת מוצרט כשהסולן והמנצח היה דוד גריילסאמר .

הוא מנצח נמרץ שניצח בצורה אקספרסיבית ביותר ויכולת לנחש ול"שמוע" את המוסיקה רק מתוך הסתכלות על תנועות הידיים.כל זאת למרות שהיה גם הסולן  בנגינה נהדרת עם הדגשים בולטים בפרקים השונים.נגינתו היתה יפה .

מאוד התרשמתי מנגינתו הרומנטית ביחוד בפרק האנדנטינו .

 

לאחר ההפסקה שמענו את הקונצ'רטו מס1 לקרו יער מאת כריסטוף פרסטר קומפוזיטור גרמני שנולד ב1693 והיה מלחין מוערך ביותר בתקופתו.כעת יצירותיו מנוגנות לעתים רחוקות ביותר אולי מהסיבה שלא רבים מהם נשמרו.

סולן בקונצ'רטו היה אלון ראובן.נגינתו היתה מעולה.הוא הוציא צלילים נקיים ביותר מהכלי הפרובלמטי מאוד בנגינה.

מאוד מענין היה לשמוע את הקונצ'רטו מאחר ולא נכתבו הרבה כאלו לקרן יער.

 

הקונצרט הסתיים בנגינת הסימפוניה מס'27 מאת יוסף הידן.

ברק טל שהכין את התזמורת הכנה מדוקדקת ניצח על ביצוע מעולה של הסימפוניה כאשר כל הקונצרט התנהל בקצב נעורים,עליזות ומהירות.

 

לראות או לא לראות:כרגיל באנסמבל תכנית יפה,ביצוע מעולה,גיוון רב.

בפוסט הבא: על ההתנסות החדשה שלי כמנהל המוסיקלי של זמרי קולגיום ועל קונצרט הבכורה שהיה לי איתם לפני שבוע.

חג שמח לכולם!

ערב סוער ואנרגטי

ערב מוצלח מאוד אתמול במרכז עינב הסתיים ב"התפוצצות אנרגטית" של כולנו בסימפוניה מס' 27 של היידן. לפני כן הפסנתרן דוד גריילסאמר נתן ביצוע מאלף, מוסיקלי ומלא השראה לקונצ'רטו מס' 9 של מוצרט, והוציא מהאנסמבל איכויות יוצאות מהכלל. האנסמבל גם ניגן בוירטואוזיות וללא ניצוח סינפוניה של ק.פ.ע.באך, ונגן הקרן שלנו אלון ראובן ניגן בשירתיות ובצליל נפלא את הקונצ'רטו לקרן של פרסטר.

הקהל יצא מגדרו במחיאות כפיים סוערות.

נעם בן זאב כותב על הקונצרט היום בהארץ:

תוכנית יפה חיבר ברק טל, המנצח והמנהל המוזיקלי של אנסמבל סולני תל אביב, לקונצרט הזה: הוא עשה "זום אין" למחצית המאה ה-18 ובדק מה הלחינו שם; ולא צריך לחפש הרבה בתקופה הזאת כדי לגלות בה אוצרות. מוצרט מוקדם, קרל-פיליפ-עמנואל באך בשיאו, היידן מוקדם אף הוא (הסימפוניה מס' 27): כל אלה סוערים, מתרוננים; וקפ"ע באך והיידן אפילו משתוללים ממש כיאות לסגנון "הסער והפרץ" הרומנטי האופנתי והאופייני לשנים האלה ביצירתם. בהתאם, אנסמבל סולני תל אביב – הפעם מורכב ברובו מנגנים אורחים (14 מתוך 22) – לא התאפק גם הוא, והשיל הגנות ועכבות, בלי פחד, כדי לעשות צדק עם המוזיקה.

במיוחד סער האנסמבל ביצירות הראשונות בערב: הסימפוניה השלישית של קפ"ע באך, בנו השני של יוהן סבסטיאן, שנוגנה בלי מנצח בהובלת הכנר הראשי מתן דגן; והקונצ'רטו מס' 9 של מוצרט: היצירה המרכזית בערב, אליה נשאו כולם עיניים – ואחריה סערו ופרצו גם הם במחיאות כפיים – בגלל הסולן-מנצח שלה, דוד גריילסאמר. הוא לא איכזב: תענוג לשמוע את גריילסאמר (על אף שהפסנתרנות שלו בערב זה לא הייתה במיטבה ונגינתו לקתה לעתים בחוסר החלטיות), כי הוא אותנטי, ומחשבתו תמיד ייחודית ומלאת דמיון, והניצוח שלו מעודן בהבעתו ומדוייק. גריילסאמר מביא זווית חדשה למוצרט, וזאת בלי מניירות ובלי כרכורי אגו והתפארות במוזיקליות הכובשת שלו, אלא מתוך צניעות. כאן הוא התקרב מדי להפניית עורף לסגנון, אבל לא חצה את הגבול והזכיר לקהל שוב למה כדאי לצאת לשמוע מוזיקה.

סוף הקונצרט הציג עוד סולן נהדר, נגן הקרן אלון ראובן, ביצירה כפויית טובה במקצת של המלחין הגרמני כריסטוף פרסטר אותה הוא ניגן במוזיקליות רבה; ואת המנצח ברק טל, שהגיש היידן סוחף לסיום.

 

לאחר הקונצרט, הצטרף דוד (עם ארבעת אחיו) אלי ואל נגני האנסמבל לארוחה בבית קפה בקרבת מקום. נשארנו שם עד שעה מאוחרת, ושוחחנו ארוכות על תכניותינו העתידיות, על המציאות המוסיקלית בארץ, על החוויות שלנו כמנהלים מוסיקליים של תזמורות בארצות שונות, ועל נושאים רבים אחרים.

שלושה מנצחים בתכנית אחת

האנסמבל עובד השבוע בהדרכת שלושה מנצחים/מובילים שונים באותה התכנית – הפסנתרן דוד גריילסאמר, הכנר מתן דגן, ואני. מה הדומה ומה השונה בין שלושתנו ולמה יהיה מעניין בקונצרט בראשון בערב?

הפסנתרן דוד גריילסאמר מוביל את האנסמבל בקונצ'רטו מס' 9 של מוצרט

 

למרות שמדובר בשלושה אנשים שונים שמובילים את האנסמבל באותה התכנית, ישנה תחושה של אחידות לכל אורכה. האנסמבל מגיב היטב לכל אחד מהשלושה, יודע להסתדר גם עם מנצח וגם בלי, ומתייחס ברצינות ובכבוד לכל יצירה ולכל מי שעומד מולו. בנוסף, למרות השוני בדרכי העבודה ובאופי העבודה של כל אחד משלושתנו – התפיסה המוסיקלית שלנו וסגנון הביצוע של מוסיקה מהקלאסיקה המוקדמת די  דומים.

התכנית כולה מורכבת מיצירות מהקלאסיקה המוקדמת. הפסנתרן דוד גריילסאמר, שזכה לא מזמן בחוזה הקלטות עם סוני, מנגן עם האנסמבל את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 9 של מוצרט, ומנצח עליו תוך כדי נגינה. החזרות איתו מתנהלות באופן מאוד מקצועי, הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה בכל תיבה, הוא מסביר את זה היטב, לפעמים מדגים בפסנתר את תפקיד התזמורת, ומנגן נפלא. האנסמבל משתף איתו פעולה מצויין, ומשתפר כל הזמן במשך העבודה איתו.

הסינפוניות של ק.פ.ע.באך הן וירטואוזיות מאוד וקשות לנגינה. העבודה שמתן דגן עושה עם האנסמבל על הסינפוניה מס' 3 בדו מז'ור מצויינת. הוא מדריך את האנסמבל ממקומו ככנר ראשי, מדגים בנגינה בכינור את רעיונותיו המוסיקליים, מגבש את הקבוצה ומשיג תוצאה מאוד מרשימה. בכלל אני חושב שהסינפוניות של ק.פ.ע.באך מתאימות מאוד לאנסמבל, ויש לי מחשבות לבצע עוד כמה מהן בעתיד.

שתי היצירות עליהן אני מנצח הן הקונצ'רטו לקרן של פרסטר עם הסולן המצויין אלון ראובן, וסימפוניה מס' 27 של היידן בסול מז'ור. במהלך החזרות שלי אני כמובן לא מדגים בנגינה אלא רק מנצח, וכשאני זקוק לעזרה בהדגמה אני מבקש ממתן שיעשה זאת. מכיוון שאנחנו ב"אותו ראש" ההדגמות שלו לרוב ממחישות היטב את מה שאני מבקש, והדברים מסתדרים ומתגבשים מהר.

כך מתנהלות להן השבוע החזרות של האנסמבל – במעבר מנגינה ללא מנצח לנגינה עם מנצח, ולנגינה עם מנצח שהוא גם הסולן, מנגינה בעמידה לנגינה בישיבה, ומחומר תזמורתי נטו לליווי של סולן. לוח הזמנים די צפוף, וביום ראשון בבוקר תהיה לנו כבר החזרה הגנרלית. באותו ערב במרכז עינב נופיע לראשונה עם שלושה מנצחים/מובילים שונים בתכנית אחת.יהיה מעניין.

 

אחרי 20 שנה – מפגש חוזר עם המנצח מיכאלאנג'לו

בשביל בחור נוסטלגי כמוני – פגישה עם מנצח אהוב 20 שנה אחרי שניצח עלי בפילהרמונית הצעירה, היא ארוע מרגש ויוצא דופן. המנצח אומברטו בנדיטי מיכאלאנג'לו (אחיינו של הפסנתרן המפורסם) נמצא כעת בארץ לסדרת קונצרטים עם תזמורת חיפה. אתמול נסעתי לחיפה לפגוש אותו, 20 שנה אחרי פגישתנו הקודמת

יוני 1992 – אומברטו מיכאלאנג'לו ואני

בשנת 1992, כשהצטרפתי ככנר לתזמורת הפילהרמונית הצעירה, התזמורת הזו היתה בפריחה. פעמיים בשבוע התקבצו בבית ההארחה של התזמורת הפילהרמונית טובי הנגנים הצעירים מכל רחבי הארץ, לחזרות עם מנצחים כמו זובין מהטה, קורט מזור, ורבים אחרים. בכל שנה התזמורת היתה נוסעת לסיור קונצרטים יוקרתי באירופה שכלל הופעות באולמות מרכזיים עם סולנים ומנצחים בינלאומיים. זו היתה חוויה בלתי נשכחת עבור כל נגן צעיר בראשית דרכו המוסיקלית. אני זוכר היטב את החזרות, הקונצרטים, המנצחים, הסולנים וההווי החברתי. הסיור של יוני 1992, שהיה הראשון שלי בתזמורת, זכור לי היטב, הרבה בזכות המנצח האיטלקי רב ההשראה אומברטו בנדיטי מיכאלאנג'לו.  אני זוכר את החזרות איתו, את התכנית מיצירות בטהובן עליה הוא ניצח (קוריאולן, קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 עם כריסטיאן צימרמן וסימפוניה מס' 7) ואת הכיף הגדול שהיה לנו איתו. הוא היה דמות נערצת על כולנו, גם מקצועית וגם חברתית. במהלך הסיור הוא היה כל כך חם וחברותי וכך אפשר היה להתידד איתו בקלות. לאחר הסיור שמרתי איתו קצת על קשר (בעיקר גלויות, כי עוד לא היה אימייל ופייסבוק) ולאט לאט הקשר ניתק באופן טבעי.

לגמרי במקרה גיליתי שהשבוע אומברטו נמצא בארץ לקונצרטים עם תזמורת חיפה. זה שימח וריגש אותי, אז החלטתי לנסוע לחיפה לצפות בחזרה שלו ולדבר איתו. הצטרפה אלי ידידה ותיקה שגם אותה לא ראיתי המון זמן, וגם היא היתה באותו סיור – הצ'לנית רחלי גלאי, שניגנה איתי אז בפילהרמונית הצעירה, ואחרי שנים רבות באמריקה חזרה לאחרונה ארצה. כשבאנו שנינו בהפסקה אל אומברטו הוא זכר אותנו היטב (אפילו בשמות), וזכר פרטים מדהימים מאותו סיור. זה היה כל-כך מרגש. סיפרתי לו שאני מנצח, הוא כבר ידע על כך. אחרי החזרה הלכנו ארבעתנו (אומברטו ואשתו מוניקה, רחלי ואני) לבית קפה נחמד בחיפה והמשכנו לדבר ולספר חוויות, כל אחד על מה שהוא עבר ב20 השנה שחלפו.

כעבור 20 שנה – אומברטו ואני, עם רחלי גלאי, אתמול בחיפה

מפגשים מהסוג הזה גורמים לי להתרגש ולהיזכר בימים היפים ובחוויות הרבות שעברתי במהלך החינוך המוסיקלי שקיבלתי בצעירותי.

לפני שנפרדנו החלטנו שהפעם נשמור על קשר, וכבר אתמול התכתבנו קצת באימייל…

קטעי וידאו של האנסמבל מערב הגאלה

הדיוידי מקונצרט הגאלה שלנו שהתקיים בסוף דצמבר כבר ערוך ומוכן. שני קטעים ראשונים מתוכו – פרק ראשון של הסימפוניה מס' 40 ופרק ראשון של הסימפוניה מס' 25, שניהם של מוצרט – בפוסט הזה. תהנו

קונצרט הגאלה המרגש שהתקיים ב29.12.11 צולם בארבע מצלמות וידאו, כאשר כל עבודת הצילום והעריכה נעשתה ע"י הראל הפקות.

הנה הפרק הראשון מהסימפוניה מס' 40 של מוצרט

והפרק שפתח את הערב – הפרק הראשון מהסימפוניה מס' 25 של מוצרט

מדד שביעות הרצון של הנגנים

אחד המדדים החשובים בסיכום פרוייקט של האנסמבל, הוא מדד שביעות הרצון וההנאה של הנגנים. כי באנסמבל, הנגנים הם פרילנסרים ומשתתפים בפרוייקטים על-פי בחירתם החופשית. אם הם לא ייהנו הם לא יבואו.

כשאנחנו מסכמים פרוייקט, אנחנו לרוב מסתכלים על הצד הכלכלי (ההכנסות לעומת ההוצאות) ועל הצד המקצועי. אבל את הצד המקצועי אנחנו בוחנים כמעט תמיד אך ורק מנקודת המבט של הקהל ושל הביקורת. אם הקהל התלהב והביקורות היו טובות – זה היה פרוייקט מוצלח. אם תגובות הקהל והביקורת לא היו טובות – זה לא היה פרוייקט מוצלח. אחד הצדדים שאנחנו לא תמיד מתייחסים אליו, ובאנסמבל הוא חשוב לפחות כמו תגובות הקהל והביקורת – הוא הצד של הנגנים. כי בניגוד לכל תזמורת שבה הנגנים עובדים לפי חוזה ומקבלים משכורת, וחייבים להופיע לכל פעולה בין אם הם אוהבים את התכנית, הסולנים והמנצח ובין אם לאו – באנסמבל הנגנים הם פרילנסרים, ומשתתפים בפרוייקטים על-פי בחירתם החופשית. כל נגן למעשה עושה לעצמו את השיקול לגבי כל פרוייקט ופרוייקט – האם זה מסתדר לו עם התאריכים, האם התכנית מעניינת ומאתגרת אותו, האם יש אמנים אורחים שהוא יוכל ללמוד מהם ולהתקדם, והאם כל אלה יצדיקו מבחינתו את שריון התאריכים וויתור על פרוייקטים אחרים באותם התאריכים, שעשויים להכניס לו, מן הסתם, יותר כסף.

אז למעשה, אחד השיקולים החשובים של האנסמבל בבניית תכנית וקביעת רפרטואר, הוא השיקול של האטרקטיביות של התכנית עבור הנגנים. ואחד המדדים החשובים בסיכום פרוייקט באנסמבל, הוא מדד שביעות הרצון וההנאה של הנגנים. צריך לזכור שהאנסמבל הוקם בשביל לאפשר לנגנים מצויינים למצוא את מקומם במסגרת תזמורתית קאמרית ברמה הגבוהה ביותר כאן בארץ. יש נגנים שמגיעים במיוחד מחו"ל ומשתתפים בפרוייקטים של האנסמבל אך ורק תמורת כיסוי כרטיס הטיסה שלהם.

הסיבה המרכזית לכך שאני מגדיר את הפרוייקט האחרון (הפרוייקט האופראי מיצירות מוצרט) כאחד המוצלחים ביותר של האנסמבל, היא ההתלהבות ותחושת הסיפוק של הנגנים. עבדנו קשה במהלך השבוע של החזרות, וקיימנו למעשה יותר חזרות מאשר בדרך כלל – שש חזרות לעומת חמש בפרוייקטים אחרים. עשינו עבודה יסודית על אינטונציה, על נגינת אנסמבל, ריתמוס, בלאנס וארטיקולציה. פירקנו לפעמים את התזמורת לקבוצות בודדות, ולאחר מכן שוב חיברנו את כולם ביחד, חיפשנו ביחד את הטמפו והאופי המתאימים לכל קטע ולכל פרק. ניקינו כל אקורד וכל פראזה. שיתוף הפעולה של הנגנים המובילים ושל כל נגני האנסמבל היה מצוין. בסופו של דבר, כשעלינו לבמה לשני הקונצרטים – בחיפה ובתל-אביב – היתה תחושה שכל אחד יודע בדיוק "מה לעשות" בכל משפט מוסיקלי. למי להקשיב, למה לשים לב, איפה להתרכז בענייני ריתמוס, איפה לשים לב לאינטונציה, איפה להתרכז בקו המוסיקלי הארוך וכו'. זו תחושה נהדרת עבור כל נגן לעלות כך לבמה. כמובן שבמצב כזה כל נגן מרגיש חופשי מאוד ו"מתפנה" לעשות מוסיקה, ולא מתעסק רק ב"לשרוד" את הקונצרט בלי לטעות.

התגובות של הנגנים ושל הסולנים לאחר הפרוייקט האחרון היו ממש טובות, ועבורי זהו ההישג הגדול ביותר בפרוייקט. כי בלי תחושת הסיפוק וההנאה של הנגנים – לא יהיו נגנים. ובלי נגנים – לא יהיה אנסמבל.